הילדה מעבר לקיר


עדכון:
מאז יציאת הפרק, נגד הורי הילדה מלוד הוגש כתב אישום חמור בגין עבירות התעללות, תקיפה, הזנחה וכליאה. עובדות כתב האישום מצביעות על מספר רב של אירועי אלימות, שכללו גם תקיפה באמצעות חפצים ושימוש במים רותחים, באופן כזה שגרמו לילדה כוויות וחבלות חמורות בכל חלקי גופה.
בנוסף, האב מואשם גם בעבירת ריבוי נישואין (פוליגמיה)- עבירה שלצערי טרם נאכפה ברצינות בישראל.

קטע שהותר לפרסום, מתוך כתב האישום

קטע שהותר לפרסום, מתוך כתב האישום

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
ב- 12 לאוגוסט, בשעות הערב, התקבלה קריאה במוקד 100 מבית מגורים בלוד. בדיווח נמסר על ילדה שבוכה באופן ממושך. שוטרי הסיור של תחנת לוד הגיעו למקום בעקבות הדיווח ואכן שמעו את הבכי בעצמם. בכי קורע לב וחריג. שנייה לפני שהדלת נפרצה, בעלי הדירה- הורי הילדה הגיעו ופתחו לשוטרים את הדלת.
השוטרים הלכו לכיוון הבכי, עד למקלחת ושם גילו מחזה מחריד. כאן כבר אשתמש במילים של רפ"ק אדי גיללס, קצין חקירות ומודיעין בתחנת לוד:
 "גילו ילדה בסביבות גיל חמש, שנמצאת קשורה בחבל מאוד עבה, נמצאת במים ו.. בצואה. שוכבת שם ובוכה. השוטרים כמובן ניסו לשחרר אותה- זה לקח זמן כי החבל, הקשר היה מאוד חזק. השוטרים נאלצו להשתמש אפילו בסכין ושחררו את הילדה. הילדה ראתה את השוטרים והפסיקה לבכות, היא נהייתה אפאטית, היא לא דיברה. כמובן הזמנו מד"א. הילדה פונתה לבי"ח ואנחנו התחלנו את פעולות החקירה". 

 ההורים- נכון להקלטת הפרק- במעצר, לאחר שמעצרם הוארך מספר פעמים.
חשיפת המקרה המחריד הזה זעזעה גם אנשי מקצוע שנחשפים מעצם עבודתם למקרים קשים ביותר- ביניהם אנשי רווחה, המועצה לשלום הילד וגם עיתונאים. בין האנשים האלה אור רביד, כתב אזור המרכז, בחדשות 12 אונליין, שמסקר את המקרה:
"ואז בעצם מגיעים לאולם בית המשפט, שעה וחצי אחר כך להארכת מעצר, ואת שומעת את הדברים- ואת בשוק. אנחנו כתבים, אנחנו אמורים להיות- אני לא רוצה לומר- אדישים, או לומר שראינו הכול ושמענו הכול. אבל עוד פעם אני אומר, בתור הורה לילדים: השערות עומדות!"



המקרה הקשה הזה הזכיר לי רשומה מרתקת שקראתי בבלוג שנקרא "נילס בגמלאות". זה בלוג שעוסק בנושאים חברתיים ובסוגיות מוסריות, ומי שעומדת מאחוריו היא אישה בשם טל בראון. היה שם סיפור אחד, מעניין במיוחד, שפשוט נחרט עמוק בזכרוני. זה הסיפור על מארי אלן ווילסון, ועל התביעה המוצלחת הראשונה נגד התעללות בילדים. הוא נכתב ע"י טל בראון ובאדיבותה, הרשומה הובאה לפני המאזינים ב פרק האודיו . מומלץ לקרוא אותו ופוסטים נוספים בבלוג- נילס בגמלאות.

סיפורה המזעזע של מארי אלן ווילסון עורר את התנועה לזכויות הילד באמריקה ובעולם המערבי כולו, והשפיע רבות על קידום מעמד הילדים והילדות מרכוש לפרסונות תוך עיגון בחקיקה את זכויותיהם הבסיסיות לכבוד ולביטחון. מארי אלן וילסון ניצלה בזכות תושייתה הרבה של אטה ווילר שלא הרימה ידיים נוכח התעלמות הרשויות, ובזכות הפעילים להגנת בעלי חיים שהיו היחידים שנחלצו לעזרתה.

למרות ההתקדמות שחלה בעולם בכלל, ובעולם המערבי בפרט ביחס כלפיי התעללות בילדים, יש עוד כברת דרך לעבור. הסכנה מהתעללות בילדים, היא לא רק בפגיעה הקשה בהם, באופן שלבטח יותיר צלקות נפשיות ולפעמים פיזיות ממש- אלא גם שהתעללות כזו, כאשר היא נמשכת באין מפריע- עלולה להסתיים במוות.


כך בארה"ב פורסם לאחרונה דו"ח בכותרת Child Abuse and Neglect Fatalities 2017: Statistics and Interventions. הסטטיסטיקה היא נוראית: בכל ארה"ב דווחו, רק בשנת 2017, 1,688 מקרי מוות של ילדים, שמתו כתוצאה מהתעללות או הזנחה.
פרופספקט- מתוך הפרסום


כמובן שהמספר המדווח משקף אך ורק את מה שידוע לרשויות, ולפי חוקרים ומומחים הנתון האמיתי גדול בהרבה. ב- 80% מהמקרים שדווחו, ההורים- אחד מהם או שניהם יחד, אחראים למות הילד או הילדה.
בארה"ב, לרוב מוגשים כלפיי האחראים למות הילדים כתבי אישום חמורים, חלקם אפילו בגין רצח מדרגה ראשונה.

בחזרה לישראל, ולמקרה של הילדה בלוד שנמצאה קשורה ומלאה בחבלות: לאחר מציאתה ע"י השוטרים היא פונתה לבית חולים במצב בינוני.
מאוחר יותר התברר, שהילדה כלל לא רשומה במרשם האוכלוסין של ישראל ואין תיעוד לקיומה ברשומות המדינה. בהתחלה חשבו השוטרים שהיא בת חמש. אך ורק על פי המראה שלה. אבל מאוחר יותר התברר, שהילדה הגיעה לשיעורים בבית ספר בלוד בשנת הלימודים האחרונה. כלומר, המחשבה עכשיו היא שהיא בת שבע לפחות.
מהנסיון שלי מקריאה של מקרים כאלה, הרבה פעמים ילדים שסובלים מהתעללות נראים קטנים מגילם האמיתי- וזה כנראה קשור למצב של תת תזונה והזנחה או האטה של ממש בהתפתחות- ילדים שעוברים התעללות ממושכת לא גדלים באותו הקצב כמו ילדים אחרים.

אור רביד: גם הסיפור, הסיפור עצמו של הילדה, הוא... סיפור חיים מורכב, יש לומר. חלק מהפרסומים בתחילה היו שהיא בכלל לא נולדה בישראל, אלא נולדה ברשות הפלשתינית והועברה בדרך לא-דרך. היא הרי לא רשומה באף מקום הילדה הזאת. שגם, יש פה משהו מאוד מעניין. לפי זכויות הילד של האו"ם (לקריאת האמנה), גם ילדים ללא מעמד, כמו מבקשי מקלט זכאים בעצם ל-
דנה: לחינוך.
אור רביד: בדיוק, הם זכאים לחינוך. הלכה למעשה עד שיוגדר אחרת הסטטוס שלהם. אז בבית הספר אם יש מקום, צריך לקבל אותה.
דנה: ובבית הספר (בלוד) לא ראו סימנים להתעללות? כי אם ההתעללות הייתה ממושכת...
אור רביד: זה חלק מחקירת המשטרה, אני בעצמי לא יודע את זה. אני לא יכול לומר את זה.

ביקשתי מכתב חדשות 12 אור רביד שיספר לי ממש מההתחלה, מה הרקע ומה ידוע לו לגבי הפרשה הזו. כמובן אסייג ואומר שבזמן הראיון החקירה עדיין מתנהלת, ההורים הם בגדר חשודים ולא הוגש כתב אישום. ולכן יש לקחת את פרטי השיחה בינינו בזהירות הנדרשת. גם אנחנו, עדיין, לא יודעים את כל הפרטים.

אור רביד: זה היה איזשהו, אלה היו כמה חודשים כאלה שנחשפנו גם לפרשת ההתעללות החמורה בגן בראש העין, וגם לכל התיקים בעצם שהיו מעורבים בהם חסרי ישע וקטינים, ופרשות אונס לא עלינו, וכל מיני ארועים נורא נורא קשים. אז פתאום מגיעים גם לסיפור כזה. ונוצר איזשהו מצב שההד התקשורתי גם עזר לסיפור הזה לפמפם ולבעבע, וזה עניין לציבור. כל כלי התקשורת התיישרו באותו קו. הבינו שיש פה סיפור שהוא חריג, גם לעומת כל סיפורי ההתעללות וההזנחה שאנחנו נתקלים בהם. עדיין לא הוגש כתב אישום, אבל רק החשדות... כל חוקר משטרה, זה פשוט לא יאומן... היינו כבר בארבע הארכות מעצר וכל חוקר בא ואומר, וגם חוקרים אחרים- שזה אחד מהארועים הקשים ביותר שהם ראו בעשרות שנותיהם בתפקיד. וזה אומר דרשני.
זה סיפור מאוד עצוב. זה מתחיל מההתחלה, מדובר כנראה באישה שנייה של הבעל. יש לו אחד-עשר ילדים מהאישה הראשונה, ומאישה נוספת- פלשתינאית במקור- עוד ארבעה ילדים, והילדה שנמצאה בדירה היא בעצם אחת מהם.
דנה: פוליגמיה זו לא עבירה בפני עצמה, בישראל? (שאלה רטורית.. זו כן. פשוט לא נאכפת במקומות מסויימים).
אור רביד: כן, וזו גם אחת השאלות שעלו. האם זה מוגדר כפוליגמיה? לא ברור אם הוא נשוי לאישה הראשונה.

המקרה הזה מציב שאלות מאוד קשות. ביניהן, השאלה שתמיד עולה במקרי התעללות שנחשפים: איך אף אחד לא ידע? האם מישהו ידע מהשכנים ידע, ולא דיווח?...

אור רביד: אנחנו דופקים שם בדלתות באותו יום, יום אחרי שהמשטרה מפרסמת את המעצר של ההורים. וקודם כל יש בבניין איזשהו.. אני לא רוצה להגיד מסדר, או איזושהי הסכמה את יודעת.. שלא מדברים. עד שפתאום דופקים על דלת של שכן שבא ואומר 'כן, אני הייתי זה שבעצם התרעתי. אני זה ששמעתי את הבכי של הילדה. וזה לא היה בכי רגיל. זה לא בכי של תינוק שבוכה כי הוא לא אוכל או בכי של תינוק שהוא עייף. זה היה משהו לא רגיל, משהו חריג'.

דבר אחד אני חושבת שאפשר לקבוע בוודאות- השכן הזה שצלצל למשטרה, שלא מעוניין להיחשף- הציל את הילדה שמעבר לקיר. ובזכותו נחשפה פרשה שחייבת להיחקר ביסודיות ולעומק.

עוד שאלה שמעניינת אותי מאוד, ואני מקווה להתעמק בה בהמשך- היא האם קיים או ניתן להרכיב איזשהו "פרופיל" של הורים מתעללים? המשפחה הזו, למשל, לפחות לפי הדיווחים, לא הייתה מוכרת לרווחה. אז איך ניתן לזהות ואולי למנוע מראש מקרים כאלה? אני לומדת את הנושא וכמו שציינתי, אני אקדיש ספציפית לנושא הזה התייחסות נפרדת, בהמשך. אולי כן ניתן ללמוד בינתיים, במקרה הזה, מהתנהגות שנצפתה ע"י אור רביד בבית המשפט:

דנה: אתה ראית את החשודים, את ההורים החשודים?
אור רביד: במהלך הדיונים, בוודאי.
דנה: ומה...איך התרשמת מהם?
אור רביד: היה ארוע בדיון שעבר, שאותי מאוד הפתיע. והיה בעיניי מאוד חריג. בהארכת המעצר בשבוע שעבר, במהלך הדיון, הפתיעה את האמא החשודה- אמא שלה. קיבלה אישור מיוחד להגיע מהרשות הפלשתינית, והגיעה לדיון. והאמא, האמא החשודה, התחילה לגז'דר ולצעוק באולם, והתחילה למרר בבכי. בהתחלה זה לא היה ברור למה. אבל ברגע שאימה נכנסה, היא (החשודה) פונה לבעלה, שחשוד כמוה בפרשה וכביכול אסור להם לדבר, ואומרת לו: 'בבקשה תדאג שיוציאו אותה החוצה, אני לא רוצה שיראו אותי במצב כזה'. הכול תוך בכי ודמעות. הכול בערבית, אנחנו... אני לא דובר ערבית, אבל הסבירו לי מה נאמר. אבל בעצם... בעצם, זה מה שהיה. זה היה ארוע שהראה, שלמרות ששניהם חשודים, עדיין מה שקורה שם בבית הוא מאוד ברור: הבעל הוא מי שמקבל החלטות. הוא הבוס. וכמובן ש(ראיתי שם גם) בני משפחה, שלהם, שמגיעים לכל הדיונים.
דנה: והם תומכים בהם? או שהם... מזועזעים?
אור רביד: זה מאוד רגיש. זה מאוד רגיש לדבר על הדברים האלה. אנחנו גם משתדלים לא להעמיד אותם בסיטואציה לא נעימה, בסוף- תזכרי, זה אבא ואמא.
דנה: ואתה יודע מה קורה עם הילדה עכשיו?
אור רביד: היא מוגנת ע"י ארגוני רווחה, בעצם היא הייתה בבית חולים. את יודעת מה יכול להיות שהיא עדיין בבית חולים, אבל בכל אופן ארגוני רווחה מסייעים לה ושומרים עליה. אנחנו פרסמנו בתחילת הפרשה, שהיה שם איזשהו חשד לשיבוש כי בעצם אחת מקרובות המשפחה פגשה את שאר האחים (של הילדה)  ודיברה איתם. והמשטרה חששה באיזשהו שלב שהיא מנסה לשבש חקירה.
(...) עוד פעם אני אומר בתור הורה לילדים: השערות עומדות! אין מילה אחרת, השערות עומדות. רק מכתב החשדות ומכל מה שעולה מחוקרי המשטרה, את באה ואומרת (אני, באופן בוטה): 'כאילו רבאק! מה קרה שם בבית?!' היה איזשהו ניסיון של המשפחה להגיד: שמישהו פרץ הביתה ועשה את זה, בזמן שהם לא היו בבית...אז איך מסבירים את זה? היום אנחנו מבינים, בזמן הארכת המעצר, שכל הגרסה הזו מנותצת ואין שום קשר (לפריצה).

התחלנו את הפרק עם מקרה אחד. עם ילדה אחת. מקרה שנחשף ומתנהלת לגביו חקירה ממש בעודי מקליטה את הפרק הזה. המשכנו עם מקרה היסטורי מהעבר, מארה"ב, של ילדה אחרת.
בישראל, כיום, יש עוד הרבה ילדים שחיים בגיהנום מהסוג הזה, יותר ממה שכל אחד מאיתנו בכלל רוצה להאמין. לפי נתוני המועצה לשלום הילד, בשנת 2017 הופנו כ-48,000 דיווחים חדשים על קטינים בסיכון, לטיפולם של עובדים סוציאליים. 72% מהדיווחים לעובדים סוציאלים היו על ילדים שנפגעו בידי אחראי בתוך המשפחה.
וגם זה רק קצה הקרחון, כי רוב המקרים כלל לא מדווחים. לילדים אין את הגישה לאמצעי הדיווח שלנו המבוגרים יש, וגם אם קיימת גישה רוב הסיכויים הם שהם לא מבינים או מודעים לכך שהם יכולים לקבל עזרה ולצאת מהמצב הזה. שהמצב הזה של ההתעללות שהם חווים אינו נורמלי ואינו מקובל.
לכן חלה חובת דיווח על כל אדם שחושד במצב של פגיעה בקטינים.
זו לא רק חובה מוסרית או עניין של רצון טוב, מדובר בחובה חוקית: לפי סעיף 368ד. לחוק העונשין:
"היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר שלושה חודשים".
אם אתם אחראים לקטינים, או אם אתם רופאים, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, עובדי שירותי רווחה, שוטרים, פסיכולוגים, קרימינולוגים, או בעלי תפקיד צוות במעון או במוסד שבו הוא נמצא, ובמסגרת תפקידכם יש לכם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו - חלה עליכם חובה מוגברת לדווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוציאלי או למשטרה; ואם לא תעשו כן - צפוי לכם מאסר של עד שישה חודשים.

במועצה לשלום הילד התייחסו בחומרה לגילוי הפרשה הזו וכך הם כתבו:
"מניעת התעללות בילדים צריכה להיות משימה לאומית. מדינת ישראל צריכה להבטיח שמערכות ההגנה על הילדים יפעלו באופן מיטבי, ולעבות את שירותי הרפואה לילדים ושירותי הרווחה, במשאבים הנחוצים ובתקינה המתחייבת מהיקף התופעה. הדרך הטובה ביותר לעזור לילדים נפגעי התעללות היא למנוע את הפגיעה או את המשכה. באמצעות עירנות ואחריות חברתית, הן מצד אנשי המקצוע והן מצד הציבור בכללותו, בזכות פקיחת עיניים ואוזניים ודיווח לרשויות המתאימות, ניתן יהיה להגן על ילדים".

אם אתם מכירים ילד שעובר התעללות, או אפילו עולה בכם חשד כזה שילד בסביבתכם עובר התעללות, אל תשאירו את זה אצלכם.
תזכרו את אטה ווילר.
תזכרו את הנרי ברג.
תזכרו את השכן הטוב בלוד.
התקשרו למשטרה מייד, או דווחו אפילו באופן אנונימי למועצה לשלום הילד, בטופס שלהם באתר. ניתן להתקשר למועצה לשלום הילד- גם אם זה רק כדי להתייעץ, בטלפון שמספרו 02-6780606 או למוקד רווחה במספר 118.

אור רביד: אני מנסה באמת לחשוב...על הפרשה הזאת. אני לא רוצה לומר שזו קו פרשת מים, כי זה משהו מאוד מאוד גדול. אבל שמתי לב שמאז הארוע הזה, מאז הפרשה הזאת שנהייתה מאוד מתוקשרת, אני חושב שאנחנו נותנים יותר תשומת לב לסיפורים האלה. שאולי... כן נופלים בין הכסאות. כשיש פתאום חקירה בטחונית או איזה ארוע אחר. אני אגיד משהו ביקורתי בכלל על התקשורת.
דנה: אהא.
אור רביד: אם הארוע הזה היה מתפוצץ ב"עונה". בעונה הפוליטית, בעונת המשפט, בעונה אחרת... אני חושש, אני אומר את זה בתור עיתונאי שצבר קצת קלומטראז', אני חושש שהוא לא היה זוכה לתהודה הזאת. וזה עצוב מאוד. כי... פתאום הסדר יום הפוליטי נכנס, כי והסדר יום הבטחוני נכנס. קיץ הוא בעצם סוג של "טיים אאוט" מהכול. יש רק ארועים שוטפים, מה שנקרא "ארועי כרוניקה". וכל הארועים האלה שקורים בשוטף, "לא קורים". או מתפרסמים בעצימות מאוד נמוכה. ואני חושש שאם הארוע הזה היה קורה בימי החורף, הוא לא היה זוכה לכזו תהודה. ואני איפשהוא כן שמח שהתקשורת כולה כן התגייסה כדי לספר את הסיפור הזה. וכן לנענע פה את אמות הספים של כמה שיותר גורמים במערכת.
(...) כמה ימים אחרי שהפרשה התפוצצה, גורם שמעורה בפרשה טען שהדו"ח הפתולוגי קבע שזו אלימות מתמשכת. כי בהתחלה המשפחה טענה שהיא סובלת מאיזו מחלה נדירה, מחלת עור נדירה שכל מגע יוצר על הגוף שלה צלקות. ואז אני בעצם מביא גורם שמעורה בפרשה שבא ואומר, 'זו אלימות ואלימות מתמשכת הצלקות האלה'- נעמדו עוד יותר גבות.





הוסיפו הערות: