רצח משפחת אושרנקו, חלק א': ראיית הזהב



בבוקר יום ראשון, ה-18 לאוקטובר, 2009, כמעט לפני עשור, פתח ראש הממשלה דאז, מר בנימין נתניהו את ישיבת הממשלה במילים הבאות: 
 "אני מבקש להביע כאב וזעזוע עמוק מהרצח המחריד. אני מבקש לשלוח בשם הממשלה כולה את תנחומינו למשפחה וגם לחברינו, השר סטאס מיסז'ניקוב, חבר המשפחה". 
רצח בני משפחת אושרנקו זיעזע את המדינה. כולנו הוכינו בהלם מול אלימות, שנראתה חסרת כל פשר, אכזרית באופן בלתי- נתפס. אני זוכרת, שהגעתי באותו הבוקר למשרד לאחר שבת, שבה נודע לנו על הרצח, ועמיתתי לעבודה ואני, דיברנו וניסינו לנתח: מה קרה? למה? 
משפחה שלמה, שחיה תחת אותה קורת גג נמחקה בלילה אחד, הלילה שבין שישי לשבת, ה-17.10.2019, וכך בדירה אחת, נמצאו גופותיהם  של אדוארד- סב המשפחה, לודמילה- הסבתא, דימיטרי וטטיאנה- זוג ההורים וילדיהם: רושל בת ה-3 ונתנאל בן חמישה חודשים. רק כשלושה שבועות לאחר מכן, הותר לפרסום שמו של החשוד ברצח: דמיאן קרליק. 
הפרק הזה, מוקדש להליך חקירת מז"פ בתיק, והאורח שלנו הפרק, הוא רן שלף. רן שלף הוא חוקר דליקות, שצבר עד היום, נסיון של מעל ל-30 שנה. כיום, הוא חוקר דליקות במערך הכבאות. בזמנו, עמד בראש מעבדת חקירת הצתות במז"פ במשטרה.

רן: הערימה הזאת לא התאימה לסביבה, וכשאני מסיר את הבגדים מהערימה, אני רואה נעליים לבנות עם כתמי דם. אני רואה שם בגדים של אדם אחד, כשהם מוכתמים בדם, ואני אומר לעצמי, 'רן, אתה הצלחת למצוא את הראיה המובילה בתיק הזה. את ראיית הזהב'.


להאזנה לפרק:

  

שבת בבוקר, האירוע התחיל עם קריאה בתחנת הכיבוי של ראשון לציון על אירוע דליקה בדירה. צוותי כיבוי נכנסו לדירה בחושבם, שמדובר באירוע דליקה עם לכודים. 


אזור הדליקה

עד מהרה, גילו שלא כך הדבר. או אז, רן שלף נכנס לתמונה.

רן: תופס אותי בשבת בבוקר. בסביבות 08:00, אני מקבל קריאה על דליקה בדירה, כשיש בה שישה הרוגים.
דנה: ואתה, באותו זמן אני מניחה, היית בבית.
רן: הייתי בבית כן. הייתי בבית, יום שבת בבוקר, מתארגן להליכה ולאימון קצר, ופשוט הטלפון תופס אותי רגע לפני שאני יוצא לאימון, ואני עוזב הכל, ונוסע לראשון לאירוע הזה. ודליקה בדירה, זה בדרך כלל באירוע לא קל, בטח לא כשאתה יודע, שעומדים להיות שם שישה אנשים, שישה הרוגים. זה לא פשוט. זה תהליך שכבר בקטע של הנהיגה לזירה, אתה כבר נכנס לאיזשהו מוד של מחשבה, ניתוח איך אתה מתמודד עם אירוע כזה. זה לא פשוט, ומגיעים לזירה, והרבה מאוד רכבי משטרה, וכבאות, ואמבולנסים, ואירוע, ואני מתארגן עם לבוש ההגנה: סרבל, כפפות, תיק חקירה.
דנה: באותו הזמן, הדירה עדיין בערה? 
רן: לא לא, הדירה לא בערה. בכלל הדליקה בדירה לא הייתה כל- כך אינטנסיבית. היא כובתה די מהר עם כמות מים יחסית לא גדולה.
דנה: באיזה שלב אתה מבין, שבעצם הסיבה שבעטיה נקראת לזירה (הקריאה הייתה על שריפה), מתי אתה מבין שזה בעצם אירוע שונה לגמרי?
רן: כבר כשאני מגיע לזירה, ברור שמדובר ברצח. מדובר ברצח של ככל הנראה, זה היו הרחשים והדיבורים: רצח של כנופיה, שרצחה שישה אנשים בתוך דירה, והמראות כבר בכניסה, היו קשים מאוד. זאת אומרת, שבמפתן הדלת, כניסה של הדירה, גופה של גבר, כשהוא דקור בצורה קשה. חצי קומה במעלה הבניין, שתי גופות של תינוקות דקורים במצב מזעזע.
דנה: מה זאת אומרת..? איך הם הגיעו חצי קומה מעל הדירה?
רן: מה שקורה, שהקריאה לתחנת הכיבוי בראשון, הייתה על דליקה בדירה. בשבת בבוקר, ההנחה היא, שמדובר באירוע של לכודים בדירה ולכן נכנסים לדירה, מתחילים לרוץ פנימה-
דנה: -ופינו אותם בעצם.
רן:  ולפנות קודם כל את הילדים. רצים ללול במקום אחד, למיטה אחרת בחדר אחר, מוציאים את הילדים החוצה, וכאשר מוציאים את הגבר, שהיה בסלון כשהוא עם דקירות, משכו אותו עד למפתן הדלת. הלוחם שמוציא אותו, מזהה דקירות בחלקי גוף של הגבר, ואז הוא מבין, שזה לא אירוע רגיל, זאת לא דליקה רגילה אלא זה ארוע רצח, שהדליקה היא ככל הנראה הארוע המשני בסיפור הזה. ואז הוא עוצר את הכל, קוראים למשטרה. המשטרה עוצרת את כל פעולות הכיבוי, את כל הפעולות בתוך הזירה, ואז קוראים למעבדה ניידת, למעבדה לחקירת הצתות, שאני עמדתי בראשה, מעבדה לפיתוח ט"א (טביעות אצבע- ד.ה). כל מערך החקירות מגיע לזירה, ואנחנו מתחילים לעבוד באירוע.

כשהגיע למקום, רן שלף רצה להכנס, אבל גילה, שהמעבר חסום בפניו. מה הוא יכול לעשות? 

דנה: אמרת שלא יכולת אפילו לעבור את מפתן הדלת כי... מבלי לדלג מעל לגופת הגבר.
רן: נכון. ואז, אני נכנס לדירה- דירה רגילה לגמרי עד כמה שזה מוזר. אני מדבר על זירת רצח, אבל היא דירה רגילה לגמרי במובן שנכנסים פנימה, והחפצים הם חפצים כמו בכל דירה, אבל מה שהיה שונה בדירה הזאת- אגב, לא אמרתי, אבל מדובר באירוע, שבו בדירה אחת, שש גופות היו שייכות לסבא ולסבתא, לזוג הורים, ולשני תינוקות-
בחדר השינה הראשון מימין, יש את גופת האשה צעירה, וגופת הסבא מתחת למיטה, למרגלות המיטה, ובלול יש כתמי דם של התינוק: זה חדר אחד. 
נכנסים פנימה לתוך הדירה, ויש שם סלון: סלון שהוא רגיל לגמרי עם פינת טלוויזיה, ספות, כן גיהוץ, מגהץ, לול תינוקות, וממש מתחת לתקרה, יש בלון הליום של חגיגת יום הולדת לאחד התינוקות שהם חגגו כמה שעות קודם


חלל סלון ופינת האוכל
מבט קרוב לסלון




רן (המשך תיאור הזירה): פינת אוכל, ועל השולחן בפינת האוכל, יש תיק של אשה. זה התיק של האמא, שבדיעבד מתברר- היא חזרה באיזשהו שלב, כי הרוצח קרא לה, סימס לה הודעה שהיא תגיע הביתה. הוא משתמש בטלפון של הסבתא, והוא מסמס לה, "תגיעי, הילד לא מרגיש טוב", וכשהיא מגיעה, היא מניחה את התיק על השולחן ואז, הוא תוקף אותה ורוצח אותה.


פינת האוכל. התיק של טטיאנה אושרנקו ז"ל מונח על השולחן.


 ומטבח, שהיו בו סימני בעירה של מגבת על דלת של המדיח, ומה שהיה יותר חמור, מה שתפס את עיניי: היו ברזי גז פתוחים במצב פתוח זאת אומרת של זרימת גז. אני אחזור לנקודה הזאת יותר מאוחר. 


מבט למטבח הדירה


בהמשך הדירה, מסדרון, שמוביל מצד אחד בחלק הימני שלו, לחדר שינה של הילדה הגדולה יותר, ושם, שוב, כתמי דם על המזרן שהיא הייתה בו עד לרגע שבו הלוחמים הוציאו אותה החוצה. חדר מקלחת ושירותים, וחדר שינה, ששימש את הסבא והסבתא. גופה של הסבתא על המיטה בצידה השמאלי. 

רן: התחלנו לעבוד ולבדוק מה קרה. קודם כל אנחנו עושים חלוקת עבודה: מעבדה ניידת עושה את הבדיקות כדי למצוא את הדנ"א ואת טביעות האצבע ואת עקבות נעליים- כל מה שאפשר. מעבדה לפיתוח ט"א מתחילה לחפש אחרי טביעות אצבע אפשריות, ואני בוחן את כל האלמנטים שקשורים לדליקה, ואני אפרט לגבי העניין הזה כי מה שאני מוצא זה ככה: קודם כל, בחדר השינה הראשון, שבו יש את שתי הגופות, יש ריח חריף מאוד של בנזין. האדם שביצע את הרצח, הרוצח שופך שם בנזין בכמות גדולה, אבל הוא לא מדליק. אמרתי שבמטבח יש הדלקה של מגבת ופתיחה של ברזי גז, ובחדר השינה של הסבא והסבתא, אנחנו מוצאים על יד הגופה שרידים של מכל. כשאני אומר, שרידי מכל, זה מכל שהתעוות לחלוטין, אבל ניתן בהחלט לראות את מה שכתוב על המכל, ואגב, לפרט הזה קוראים פרט מוכמן. זה שימוש של מידע, שידוע רק לחוקר כלומר לי, ולרוצח, שהגיע לדירה הזאת עם מכל חומר דלק, שפך אותו, שפך את כל חומר הדלק בסביבת הסבתא על המיטה, ואת המכל הוא זרק שם והדליק אותו.

כל זה, גרם לי לחשוב האם מציאת כל הראיות, שהובילו לפיצוח התיק, הייתה אפשרית בכלל לו הדליקה הייתה מתפתחת.

רן: למזלנו, הדליקה לא התפתחה. למזלנו.
דנה: כן, כי זה היה יכול להסתיים באירוע הרבה יותר-
רן: באסון הרבה יותר גדול נכון, כי בעצם אילו הדליקה הזאת הייתה מתפתחת ביחד עם הדליפה של הגז מהכיריים, עשוי היה להיווצר אפקט של פיצוץ, שהיה יכול לגרום לקריסה של חלקים של הבניין. מה שקרה בפועל: הדליקה לא התפתחה, מסיבות של ככל הנראה, מחסור בחמצן. אבל גם איזשהו סדין או סמיכה, שמנעה מהמזרן להידלק מצד אחד ומצד שני, מהכיריים גז- לא דלף מהם גז מאחר ואלה כיריים בטיחותיים. כיריים כאלה-




דנה: כן, כמו שבעצם יש היום בכל דירה אני חושבת- לפי התקן שאמור להיות.
רן: נכון, ולכן בעצם כוונתו של הרוצח לא התקיימה כאן. אז אני חוזר רגע לפרט המוכמן הזה, למכל הזה. זה פרט שהוא לפעמים עשוי להיות חשוב. במקרה הזה, לא היה לו בו צורך והסיבה לכך היא, שצמוד אליו, למכל הזה, על מיטת הסבא והסבתא, מצאתי ערימת בגדים. ערימת בגדים, שנראו לי לא קשורים לאירוע. היו שם הרבה ערימות בגדים בחדר, עוד 2-3 ערימות.

אז מכל הדלק בסופו של דבר התגלה כראיה פחות מרכזית בתיק. חזרתי עם רן אל אותם רגעים, כשפתאום, משהו מבחינתו לא מסתדר. משהו בדירה, נראה לא שייך, לא במקום הטבעי שלו. כשרן מזהה ערימת בגדים, שנראה כאילו היא מונחת במקום לא שלה.

רן: הערימה הזאת לא התאימה לסביבה, וכשאני מסיר את הבגדים מהערימה- אני רואה נעליים לבנות עם כתמי דם, ואני רואה שם בגדים של אדם אחד, כשהם מוכתמים בדם, ואני אומר לעצמי, 'רן, אתה הצלחת למצוא את הראיה המובילה בתיק הזה, ראיית הזהב. אני קורא לקצין החקירות ולמעבדה ניידת, ואני אומר להם, אלה בגדי החשוד, הרוצח, והם מסתכלים עליי בתדהמה, ואומרים, 'מה פתאום?! עוד לא נתקלנו באירוע, שרוצח ישאיר את הבגדים'. אבל הרוצח הזה, כפי שמתברר לאחר מכן, הוא אדם קר רוח. הוא יודע לעבוד בצורה מאוד שיטתית, והוא מבין, שהפעולה שלו תסתיים לפנות בוקר, והוא עשוי לצאת החוצה, אל מחוץ לדירה, כשהוא הולך עם כתמי דם-
דנה: באור יום-
רן: ולכן הוא הגיע מלכתחילה עם בגדים להחלפה, והוא מחליף את הבגדים. וזו הייתה הסיבה, שהוא שפך על הבגדים האלה את הבנזין כדי לשרוף אותם. למזלנו הגדול, הוא לא הצליח.






מבחינתו של רן, זו ראיית הזהב, לא רק כי היא תוביל למציאת הרוצח אלא גם כי היא לא תביא למעצר של אדם חף מפשע. הפונקציה של הראיה, היא חד חד ערכית: לכל אדם, הדנ"א הייחודי שלו, ולכל דנ"א- מקור אחד ויחיד שמתאים לו.

רן: כשאני נכנסתי לדירה הזאת, חלפה בי ההחלטה שרוצח מהסוג הזה צריך לשבת בכלא- ואני צריך להביא את הראייה. היא ראייה מדהימה במובן הזה גם, שאין איתה דילמה. זאת אומרת, ברגע שנמצא דנ"א של הרוצח, לא ייעצר אדם שהוא לא הרוצח. וגם לאירוע מהסוג הזה, יש חשיבות גדולה. אתה יודע, שאתה תעצור רק בן-אדם, שיענה על הדרישות של התאמה מושלמת בין הדנ"א על החולצה לבין הדנ"א שלו. ויש לזה חשיבות גדולה, כי החלום הרע של כל מערכת משפט וגם של כל איש מדע פורנזי, מדע המשפטי: החלום שלו או החלום הרע שלו, זה שאדם, שהוא חף מפשע יורשע. 
למעשה, הראייה הזאת נקראת ראיית זהב מאחר ועל החולצה שלו היה גם את הדנ"א של הרוצח וגם דנ"א של הנרצחים. דנ"א של הנרצחים, היה על החלק החיצוני של החולצה.  בחלקה הפנימי של החולצה, היה די אן איי של הרוצח.
וכאן, צריך להסביר, שבעצם אחד הכללים המובילים בתחום של המדע הפורנזי, נקרא מגע משאיר סימן. כשהחולצה נמצאת במגע עם הגוף, הגוף והחולצה מחליפים ביניהם פרטים ובמקרה הזה, על החולצה נשאר דנ"א של הרוצח וכך, אותה חולצה, היא גם סוגרת את הקשר לרוצח וגם את הקשר לנרצחים.

ניסיתי להבין איך בכלל עובדים בזירה כזו, כשרק כמה מטרים ליד, בסלון, שלולית דם מהולה במים ממאמצי הכיבוי, פיח, וכל המראות האיומים, שרן תיאר. איך מצליחים להתמקד במצב כזה? ואיך אחרי כל זה, חוזרים הביתה?

רן: פשוט... אין מקום לרגש בעבודה בזירה בזירה כזאת. צריך לעשות את העבודה בצורה מקצועית, בצורה כזאת שאתה לא, גם לא תיפגע, וזה מחייב ליצור איזשהו מחסום מאוד ברור בין מה שאתה חושב לבין מה שאתה מרגיש לבין מה שאתה מבין שקרה, לבין רגעי האימה שהאנשים האלה עברו. לבין הצורך במציאת הממצא המרשיע, שיסייע לבית המשפט להגיע לקביעה, להחלטה הנכונה, שהרוצח יישב בכלא ככל שידרש לפי הוראת בית המשפט.
דנה: אבל כשאתה מגיע הביתה, היום הזה, היום שבת בבוקר הזה, זה פשוט מה? זה נכבה? זה אתה לא רואה יותר את המראות האלה? איך עושים את זה?
רן: תראי, המראות האלה נשארים איתי, זה ברור. אני גם במסגרת ההרצאות שלי, אני מספר את הסיפור הזה, את כל ארוע החקירה הזה, וזה חוזר. ברור שזה חוזר. זה לא פשוט, אבל צריך לדעת איך להשלים עם זה. אני, לצערי הרב, במשך מעל 30 שנות חקירה, נחשפתי למספר רב של מקרי מוות. להגיד מאות? כן, מאות מקרי מוות במהלך חיי המקצועיים, וזה לא פשוט, וצריך לדעת להתמודד עם זה.
דנה: ובאותו יום שבת, כמה זמן אתה בתוך הדירה, ותוך כמה זמן אתה חוזר בעצם?
רן: אני חוזר הביתה בסביבות 16:00 אחר הצהריים, מטונף. אני נכנס לשטוף את עצמי היטב ולאחר מכן, פשוט מתיישב ליד הפסנתר ומנגן, ומוציא את האנרגיות הרעות שנכנסו לסביבה שלי באותו יום. ואני חושב, שזה אחד הדברים שמאפשרים לי להירגע, ולהיות מסוגל להתמודד עם המראות האלה.

מניתוח הממצאים, מתחילה להתגבש התמונה: מדובר ברוצח אחד, ולא בכנופיה.

רן: כאשר נכנסים לזירה, ורואים שש גופות, לפחות שלושה מהם- הסבא וזוג צעירים, להשתלט על שלושה אנשים כאלה עם סכין, לא באמצעות ירי של אקדח, באמצעות סכין, המחשבה הייתה לכיוון של כנופיה. ומי שזוכר את כל הפרסומים באותה תקופה, הם דיברו על כנופיה. מה שמאוד מעניין, זה מה אפשר להפיק מזירה. כמומחה זירה, אחד הדברים שידעתי להצביע עליהם במהלך עבודתי בזירה היה, שמדובר ברוצח בודד, אדם אחד, שביצע את הרצח. ולצורך העניין, צריך לדעת לנתח את האירוע לא במה שאתה רואה עכשיו, אלא לעשות Reverse Engineering. זאת אומרת, לחזור לנקודת האירוע ולהבין שהאירוע הוא בעצם אירוע מדורג
בזמן כניסת הרוצח לדירה, לא היו בו שישה אנשים. זה נכון שכשאני נכנס לזירה- אז יש שם שש גופות. אבל בזמן כניסת הרוצח לזירה, יש שם שלושה אנשים: סבתא ושני תינוקות, והרוצח יודע להתגבר עליהם די בקלות. הוא דוקר את הסבתא, רוצח אותה. הילדים משמיעים רעשים, זה מפריע לו, דוקר אותם, הורג אותם, ואז, הוא מסמס לאימא עם הפלאפון של הסבתא, אומר לה:  תקשיבי טוב, את צריכה להגיע כמה שיותר מהר, כי הבת שלך חולה, היא משתעלת.
דנה: הוא בעצם מפתה אותה להגיע לדירה כמה שיותר מהר-
רן: והיא מגיעה, והוא רוצח אותה. 
אגב, אשתו של הרוצח- אני כבר יכול להגיד לכם, ששמו קרליק. אשתו של קרליק, היא התצפיתנית, והיא מדווחת לו, לבעלה הרוצח שבתוך הדירה, היא מודיעה לו- היא מתקרבת האשה, וכשהאשה נכנסת לדירה, הוא רוצח אותה, וכך לאחר מכן, הוא רוצח את בעלה, ואת הסבא בסוף. וככה למעשה האירוע הזה, שהוא בסופו של דבר מסתיים עם שש גופות, אבל רק מתוך הזירה, מתוך העובדה שרואים בגדים של אדם אחד, של רוצח אחד, אפשר היה להתחיל להבין שמדובר ברוצח בודד- אדם אחד.
דנה: אתה מגבש את כל המסקנות האלה מתוך הסתכלות על הזירה, וניתוח, וכמו שאמרת- רברס אינג'נירינג. ובאיזה שלב בעצם אתה מתחיל לכתוב את חוות הדעת שלך?
רן: את חוות הדעת אני מתחיל לכתוב למחרת. אני דוגם את המוצגים, מגיע למעבדה למחרת, עושים את הבדיקות של החומרים ואנחנו באמת מגלים שם בנזין. כשהיינו בזירה בגדים של הרוצח נתפסים, ואז נלקחים למעבדה ביולוגית, נמסרים לבדיקה שם. וכאן, מתחילה עבודת סגירת התיק על הרוצח. אז יש את חוות הדעת של המעבדה, שאומרת שהייתה שפיכה של חומר דלק בחדר אחד, שפיכה של חומר דלק והדלקה בחדר השינה של הסבא והסבתא, ופתיחת ברזי הגז- זה, מבחינת חקירת הדליקה. לאחר מכן, מעבדה ניידת ניסחה את חוות הדעת שלה. אגב, בפיתוח ט"א, עבדו בזירה הרבה מאוד שעות, צוות שלם, ולא נמצאה אפילו לא טביעת אצבע אחת. זה כדי לציין, שהרוצח פשוט ידע לעבוד באופן כזה שהוא לא השאיר טביעת אצבע, ולמעשה, אלמלא הטכנולוגיה של הדנ"א, שנכנסה שנים ספורות קודם לכן למז"פ, היינו עלולים לפגוש את הרוצח מסתובב ברחובות היום.

אז יש דנ"א שנמצא בזירה, שהופק במעבדת הדנ"א על ידי עמיתו של רן, יוני. 
אבל למי הדנ"א הזה שייך?

רן: דנ"א זה למעשה קוד, שנתפס במוצגים על הבגדים של הרוצח. הוא מועבר למעבדה שבוחנת אותו, ומחפשת התאמה מול מאגר דנ"א. מחפשים את אותו הדנ"א מול מאגר של אנשים, שנעצרו בעילות שונות בהתאם לחוק בישראל. אבל לא נמצא דנ"א עם התאמה לרוצח. זאת אומרת, הוא לא מופיע במאגר בשלב הזה.
דנה: ובוא רגע רק נסביר, שמי שמופיע במאגר זה רק מי שנעצר, ונלקחה ממנו מלכתחילה דגימת דנ"א.
רן: נכון. נכון.
דנה: כלומר אם הוא לא נעצר קודם לכן, למרות שהוא ביצע את המעשה- הוא לא יופיע במאגר.
רן: נכון. ובמקרה הזה, הוא לא מופיע במאגר ולכן נדרשת השלמת חקירה. 
השלמת חקירה מחייבת עכשיו לחפש חשודים פוטנציאליים. אחד מהשמות שעולה הוא של אדם בשם קרליק, שעבד אצל הסבא. לסבא היה פאב בראשון, בו עבדו גם הבן שלו ואשתו. כולם עבדו בפאב הזה. ביום שישי בלילה, הם יצאו לפאב. 
אחד מהעובדים היה קרליק, ושבועיים לפני האירוע הסבא מפטר את קרליק, כי הוא חושד שהוא גנב ממנו. והוא עושה את זה לעיני כל העובדים בפאב, וזו כנראה הייתה הסיבה שקרליק החליט להתנקם בבוס שלו לשעבר, בעל הפאב.
השם של קרליק עולה בתוך כל הבחינה החקירתית של ימ"ר מרכז, ובמהלך הבדיקה הזאת מנסים להגיע לדנ"א שלו. בהיעדר דנ"א של החשוד במאגר של המטה הארצי, נדרשת דגימה אחרת. אפשר לעשות את זה על ידי חדירה לביתו תחת צו שופט כדי לחפש איזשהו מוצג מתוך הדירה, שיקשור את הדנ"א- אבל זה לא מתאפשר מאחר והדירה לא מתפנה לרגע; הסבא והסבתא, ההורים של קרליק, נמצאים בדירה והבת שלו בדירה. בקיצור, לא ניתן לחדור אליה, אבל מה שכן מתברר, שהרוצח קונה שני פלאפונים עם מספר סידורי עוקב: אחד לאשתו ואחד לו, והפלאפונים האלה פעילים בזמן האירוע, בסמוך למקום האירוע. וכבר יש מידע על איזשהו טלפון ששייך לקרליק. וכשבוחנים איפה הוא נמצא ביום ראשון, שני ואחרי האירוע (האירוע בשבת)- מתברר שהוא נמצא ב"טאבה"- במלון טאבה במצרים.

איך אפשר להשיג דנ"א מחשוד מבלי שהוא יהיה מודע לזה בכלל? קרליק הרי בשלב הזה, כבר חצה את גבולות ישראל, ואם יידע שבמשטרה חושדים בו, זה יתן לו תמריץ מוגבר להיעלם מהרדאר בכלל. איך עושים את זה מבלי שהוא ירגיש?
 מבלי שהוא אפילו יחשוד, שרואים בו חשוד עיקרי?

רן: מה שעושים: שולחים צוות לבחינה של, לסריקה של הכביש שמוביל למעבר הגבול- בין מלון "הנסיכה" למעבר הגבול, מוצאים את הרכב של קרליק. ברור שהרכב שלו מוכר למשטרה, הוא רשום על שמו, ויודעים איזה סוג רכב זה, ומה מספר הרכב. מגלים את הרכב ופורצים לרכב, מוצאים בסמוך למושב הנהג בקבוק שתייה. הבקבוק הזה מוחלף בבקבוק שתייה מאותו סוג, והבקבוק שהיה ברכב מועבר ביום חמישי בבוקר, מועבר למטה הארצי בירושלים. עשו את זה בכל הזהירות הנדרשת ולכן גם החליפו בבקבוק דומה, שהכול ייראה כאילו שום דבר לא השתנה.
דנה: כדי שהוא לא יחשוד בשום דבר.
רן: כדי שאם הוא יחזור לרכב, הוא לא יחשוד שמשהו השתנה או מישהו חושד בו. זו הייתה המחשבה, ואני יכול להגיד שבהחלט היה חשש גדול שהוא יחשוד שעוקבים אחריו, והוא ייעלם- כי במצרים אם הוא היה חושד במשהו, הוא היה נעלם לנו. הוא היה נעלם לאפריקה לאיזשהו מקום. אני לא יודע מה, ולא היו מוצאים אותו לעולם.
דנה: הבנתי שהכוונה המקורית הייתה לנסוע לרוסיה.
רן: יכול להיות, ולכן הייתה באמת חשיבה עמוקה איך לצמצם את החשד שלו באופן כזה, שהוא לא ידע בכלל שבוחנים אותו, שבודקים אותו. בשעה 16:00 אחר הצהריים, המוצג הזה מגיע לבדיקה של מעבדת הדנ"א. אני מזכיר עוד פעם: האירוע ב-17 באוקטובר 2009, בשבת. ביום חמישי, חמישה ימים מאוחר יותר, המוצג שאמור להשוות בין הרוצח לבין המוצג בזירה מגיע למטה הארצי, מתחילה בדיקה וב-20:00 בערב, אפשר לקבוע, שקרליק הוא הרוצח
אלא אם הוא יבוא ויטען לאיזשהו הסבר... אבל ברור שהדנ"א שנמצא על הבגדים בזירה, שייך לאדם שנקרא קרליק. ברגע שהיה ברור שקרליק הוא הרוצח, הוא הועבר את מחסום טאבה על ידי שוטרי משטרת ישראל, בסיוע של שוטרים מצריים. הוא מגיע לישראל, והחל מאותו רגע למעשה, אני מאוד מקווה- שהוא לא יראה אור יום.

לאחר שעות של מתח, הפאזל הושלם: נמצאה התאמת דנ"א. אבל בזה לא תם תפקידו של רן וגם לא של יוני. שניהם נקראו להעיד בבית המשפט. מולם, קרליק: אדם, שלפי מידע שהוא עצמו מסר במהלך חקירתו, רצח אנשים מבלי להניד עפעף. הם באים להעיד עדות מומחה, כשהם יודעים- שהוא יהיה שם. 

דנה: מרגע שהוא מוחזר לישראל ביחד עם אשתו, מנוסח כתב אישום.
רן: נכון
דנה: ובוא נדבר ררגע על מהלך המשפט. אתה מזומן כעד. ספר לי קצת איך זה הולך? כלומר אם יש חוות דעת שכתבת, למה בעצם גם יש צורך בעדות?
רן: באירוע הזה, הוגשו שלוש חוות דעת לבית המשפט של הזיהוי הפלילי: חוות דעת של מעבדה ניידת, חוות דעת של מעבדה לחקירת הצתות, וחוות דעת של מעבדה ביולוגית. בדרך כלל בית המשפט יכול לקבל את חוות הדעת, וזהו. אבל במקרה הזה, בגלל רגישות המקרה, התובע מבקש לזמן את המומחים כדי שהם יעידו על נקודות שהיו חשובות בעיניו. זה נותן מענה גם לדרישה של התביעה כדי להבהיר את התיק, וזה נותן מענה לעתים גם לדרישת הסניגור, אם הוא רוצה לברר, להתמודד, לנסות ולתקוף את חוות הדעת המקצועיות של מומחי המז"פ.
דנה: ואתה מבחינתך...? אני אשאל את זה ככה, אתה רצית להיות שם? רצית לראות את-
רן: זה לא עניין של שאלה אם אני רוצה או לא. אני קיבלתי צו שופט להגיע למסור עדות, ואין פה דילמה. אין פה שאלה, זה ברור שצריך להגיע. אירוע כזה, גם עוברים על התיק, על כל הפרטים כדי לוודא, שאתה מוכן למסור את העדות בצורה מושלמת, וכך עשיתי. במקביל אליי, התכונן מומחה המעבדה הביולוגית, שקיבל לא רק את המוצגים שאני דגמתי, אלא מוצגים נוספים; היו לו כ-100 מוצגים שונים, שהוא דגם אותם, והוא כמובן התכונן לדיון השיפוטי הזה ברחל ביתך הקטנה כדי להיות מוכן לכל שאלה שתעלה במהלך העדות שלו. 
אנחנו מדברים על עדות, שאני חייב להגיד: מסרתי בעשרות מקרים עדות בבתי משפט. זו הייתה העדות הקצרה ביותר שמסרתי אי- פעם, המתומצתת ביותר. עליתי על הדוכן בבית המשפט- שהוא חדר לא כל- כך גדול עם שלושה שופטים מכובדים שיושבים בדין, ואתה רואה את האדם, שהוא נאשם בתיק הזה, ואני נשאל על- ידי התובע שתיים- שלוש שאלות. השאלה החשובה ביותר שהוא שואל אותי היא: "מה מצאת בחדר השינה של הסבא והסבתא?" ואני אומר לו: "בגדים של אדם, שנמצאו על המיטה". ואני מתאר את המראה של המוצגים האלה, ואני מתאר את העובדה, שהזזתי את הבגדים העליונים, ואני מצאתי את הנעליים עם כתמי דם, וחולצה עם כתמי דם. ואני מתאר את העובדה שקראתי לקצין חקירות, ואמרתי לו שאני חושד שאלה בגדי החשוד. ואת העובדה, שהם נתפסו וסומנו כראוי.
 ואז, אומר לי התובע: "תודה רבה, אתה יכול לרדת". ואחריי, עולה מומחה המעבדה הביולוגית, יוני, שהתכונן היטב לדיון הזה. וכל מה ששואל אותו התובע, הוא: "מה מצאת במוצגים, שקיבלת- של הבגדים, שהועברו אליך על- ידי רן שלף?", והוא אומר: "דנ"א של אדם בשם קרליק".
 ובזה למעשה, ברגע זה, התובע אומר את המשפט: "תמו עדיי". ברגע שהוא אמר את המשפט הזה, למעשה כל כתב התביעה הסתיים. זאת אומרת, הוא כבר לא יכול יותר להוסיף שום דבר. הוא מעביר לשופטים שלוש חוות דעת שתיארתי אותם: של מעבדה ניידת, מעבדה לחקירת הצתות ושל מעבדה ביולוגית- ובכך הסתיים כתב התביעה. כל התהליך הזה שאני מתאר, נמשך כמו רבע שעה- עשרים דקות, וככה הוא הסתיים. 
ברגע הזה, למעשה, וזה היה בבוקר- 08:30- 09:00 בבוקר. בשלב הזה, מתחיל כתב ההגנה, והסניגור של קרליק עולה ואומר: "אני רוצה להעלות את קרליק לדוכן". ואני אומר לעצמי, למרות שסיימתי את תפקידי, אני אומר "אני חייב לראות אותו!", אני חייב להתרשם מה.. לראות את הבן- אדם. וכשהוא עובר, אני מרגיש שזה בן- אדם קר. והוא מתחיל לדבר, והוא מאשים, הוא אומר "אני באמת הייתי בזירה. מודה שהייתי באירוע,  אבל אני לא רצחתי. אדם בשם וולאד רצח את המשפחה". 
               
דנה: כשאתה שומע את הגרסה הזו, שהיא כל- כך שונה לעומת כל החוות דעת שלכם, של המומחי מז"פ, מה עולה בך? מה אתה חושב/ מרגיש?
רן: זה כבר מחוץ לשיקול הדעת שלי. זה לא קשור אליי כבר. הממצאים המדעיים הם ממצאים מאוד ברורים, אבל יכול להיות להם גם הסבר אחר. ומובן, שיש לכל חשוד, לכל נאשם את הזכות להגן על עצמו ולומר לבית המשפט את הסיפור שלו-
דנה: אבל אתה קנית את הסיפור הזה?
רן: אני לא חלק מהסיפור. מי שחשוב בסיפור הזה, זה בית המשפט, שראה את כל התמונה הכללית, והוא זה שבעצם אינו מקבל את טענתו של קרליק, ולמעשה קובע שהוא הרוצח, ובעצם בין שני הסיפורים- אני קורא לזה "סיפורים" של הזירה- הוא בוחר לקבל את הממצאים המדעיים, שמוכיחים שהרוצח הוא קרליק- או שלפחות הוא היה בזירה, ואינו מקבל את הטענה של וולאד שאגב, לא עלתה בשלבים ראשוניים-
דנה: נכון, זו גרסא, שבעצם הוא מסר אותה רק בשלב מאוד מאוחר.
רן: נכון, רק כשהתבררו לו פרטי הממצאים המדעיים.
דנה: ותגיד, כשראית את קרליק... אתה ראית אם הוא רואה אותך? 
רן: כן, הוא היה מולי. אדם קר רוח.
דנה: עלה בדעתך, שאולי הוא מסוכן עבור מי שמעורב בהרשעה שלו?
רן: אני מקווה מאוד שלא, כי הוא באמת אדם... נראה אדם רע. אדם מסוכן מאוד, ואני מאוד מקווה שהפעולה שננקטה פה, והחלטת בית המשפט, לא תאפשר לו לצאת מבית הסוהר לעולמי עולם.
דנה: לאורך החקירה,  היה איזשהו שלב, שאתה ככה פקפקת בעצמך?שאמרת "אולי אני טועה"?
רן:  כאשר אנחנו מדברים על ממצא מדעי, אז הוא לא קשור לרגש או למחשבה. הוא קשור מרגע שהוא קיבל אישור של מומחה בבדיקות מעבדה, הוא מקבל אישור אחר לחלוטין. זאת אומרת, שאין לי כל ספק שבמוצגים שאני מצאתי, אני יודע היכן נמצא הבנזין. לגבי הבגדים שנמצאו בזירה: אין ספק לגביהם. הם נמצאו במקום מסויים, ויש שם דנ"א כמו שתיארתי.  לגבי הפרטים האלה, אין עוררין. 
מה שיכול להיות כן, ומאוד- מאוד צריך להיזהר עם הניתוח של הדברים, לבחון את האפשרות, שיש לזה עוד הסבר, שהאדם הזה אולי באמת צודק, וזה לא הוא הרוצח. הראיות, שאנחנו הבאנו לבית המשפט, הם רק חלק ממארג שלם של ראיות, שהובאו בפני בית המשפט וכללו גם מניע, וכללו גם רכישה של פלאפונים בסידרה עוקבת, ימים ספורים לפני האירוע, ומיקום של הפלאפונים סמוך למקום האירוע בזמן האירוע, והתנהגות של הבני זוג מייד לאחר האירוע. 
זאת אומרת, שבמקרה הזה, יש כאן את הראיות המדעיות, ובנוסף אליהן, מגוון רחב של פרטים וממצאים, שמאוד מחזקים את הכיוון החד- משמעי, שנמצא הרוצח של בני משפחת אושרנקו.

סיום
זה כביכול הסוף של הפרשה. רק שזה לא. זה היה רק הפרק הראשון בסדרה של פרקים על פרשת הרצח הזו. 
בפרק הבא, אכנס איתכם לעומק הפרשה מתוך הפרטים בהכרעת הדין: מה לקרליק יש לומר להגנתו? איזו עסקת טיעון נרקמה במסגרת ניהול התיק, והאם היא מוצדקת? 
כל זאת ועוד הרבה יותר, בפרק הבא. אני אהיה שם- וכדאי מאוד שגם אתם. 

עד אז, המשך יום צודק לכם.

הוסיפו הערות: