סאגת ההסגרה של מלכה לייפר, חלק א': החולה המדומה

עבירות מין



מקרה מלכה לייפר אמור היה להיות, עבור מדינת ישראל לפחות, הליך פשוט של הסגרה. במקום זה, הוא הפך להתגלמות חלום הבלהות של הקורבנות שלה וליישום קיצוני במיוחד של הקלישאה החבוטה “טחנות הצדק טוחנות לאט”. פה, כפי שנראה, טחנות הצדק כבר נעצרו לחלוטין. 7 שנים, ויותר מ-70 דיונים הפכו את המקרה הזה ל: “סיפור שאינו נגמר”. לסאגה של הסגרה, ל- אם תרצו- סאגרה.

המקרה הזה, למרות שלא נוגע לעבירות שבוצעו בישראל, חושף כשלים מקומיים מאוד וחמורים מאוד במערכת המשפט הישראלית. בסדרת הפרקים הזו, ננסה להבין איך נוצרה הסאגה הזו, למה זה לקח כל כך הרבה זמן? מה השתבש?

הסיפור של מדינת ישראל מול מלכה לייפר התחיל ביולי 2013. אז הגישה ממשלת אוסטרליה, באמצעות שגרירות אוסטרליה, בקשה- להסגיר לידיה אישה בשם מלכה לייפר: אישה חרדית, אזרחית ישראלית, שחזרה לישראל כמה שנים קודם לכן מאוסטרליה. מלכה לייפר, לפי בקשת ההסגרה, צריכה לעמוד לדין על עבירות מין חמורות בקטינות שהיו תלמידותיה בבית הספר של קהילת “עדת ישראל” היהודית-חרדית בעיר מלבורן. לייפר ניהלה את בית הספר וגם לימדה בו כמורה.

בזמן שלרובינו פה בישראל השם מלכה לייפר עדיין לא אמר כלום, ובקשת ההסגרה לא עניינה יותר מדיי אנשים כאן- למאני ווקס, המקרה הזה פתח מחדש את הפצע האישי שלו. מאני גדל בחברה החרדית במלבורן, ונפגע בעצמו מתקיפות מיניות בתור ילד.

לימים, מאני הפך לפעיל בקהילה היהודית באוסטרליה. ב- 2011 הוא היה סגן נשיא הקהילה היהודית באוסטרליה, בארגון שנקרא בקצרה ECAJ. כשברור לו שלמילים שלו תהיה השפעה עצומה, החליט לספר את סיפורו האישי ולשבור את קיר השתיקה סביב פגיעות מיניות בילדים בקהילה.

המתלוננות העיקריות נגד לייפר הן שלוש האחיות: ניקול מאייר, דסי ארליך ואלי סאפר. שלוש האחיות גדלו בקהילת עדת ישראל במלבורן, ולמדו בבית הספר החרדי של הקהילה, בניהולה של לייפר. בשנת 2006 עלתה דסי, האחות האמצעית, לישראל. לקראת סוף שנת 2007 או בתחילת 2008, במסגרת טיפול פסיכולוגי כאן בארץ, סיפרה דסי על מה שלייפר (לכאורה) עשתה לה.

בעקבות זאת, המטפלת של דסי פנתה לפסיכולוגית באוסטרליה, וזו- פנתה לצוות בית הספר כדי לספר להם שככל הנראה יש להם פוגעת מינית, שעומדת בראש מוסד חינוכי, במסגרתו לומדות מאות ילדות.

לייפר הושעתה מיידית מתפקידה כמנהלת, ויומיים בלבד לאחר ההשעיה במרץ 2008, כבר הייתה על המטוס בדרך לישראל. מי שהשעו אותה ודאגו שהיא תחזור לישראל, היו אותם האנשים שדאגו להביא אותה למלבורן, לנהל את בית הספר: ראשי עדת ישראל.

אז אמנם הסיפור החל לצאת החוצה ב- 2008, אבל רק ב- 2011 התלונות החלו להיערם באוסטרליה ולהיחקר לעומק, בד בבד ואולי במידה רבה- בזכות החשיפה האישית של מאני שהעז לפתוח חזית מול הקהילה החרדית במלבורן. זה נתן ללייפר שלוש שנים של שקט מוחלט לגבי החשדות לגביה באוסטרליה, כשהיא בכלל- בישראל. האחיות פנו למאני לאחר שפנו למשטרת ויקטוריה, והחליטו להילחם על הצדק. 13,725 ק”מ מפרידים בין מלבורן- בהן העבירות התרחשו לכאורה, לבין מקום מושבה החדש של לייפר. ידו הארוכה של החוק כנראה מעולם לא נדרשה להיות ארוכה יותר.

בין מדינת ישראל לאוסטרליה קיים הסכם הסגרת עבריינים הדדי. זה אומר שאם למשל אדם מסוים ביצע עבירה על אדמת ישראל, אבל הוא נמצא באוסטרליה- ישראל יכולה לבקש מאוסטרליה שאותו אדם ייעצר ע”י השלטונות שם ויובא למשפט כאן, בישראל. ואם להיפך- אותו הדבר. ביולי 2013 ממשלת אוסטרליה הגישה בקשה להסגיר לידיה את מלכה לייפר שנמצאה באותו הזמן (ועדיין נמצאת) בישראל, כדי להעמיד אותה לדין בגין ביצוע עבירות מין חמורות. לבקשת ההסגרה צורף חומר ראייתי לפיו בוצעו לכאורה עשרות פגיעות מיניות בין ינואר 2004 למרץ 2008 בשלוש האחיות שהיו תלמידות שלה באותו הזמן. מבקשת ההסגרה עולה כי העבירות בוצעו תוך ניצול תמימותן של האחיות, ותוך ניצול מעמדה כמנהלת בין הספר.

באוגוסט 2014 הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להכריז על מלכה לייפר כבת-הסגרה.

קיומו של הסכם ההסגרה אינו מבטיח באופן אוטומטי הסגרה. בת-הסגרה, מה זה אומר? לצד הסכם ההסגרה שהוא אמנה בין מדינות, יש גם את חוק ההסגרה, הישראלי- שקובע מהם התנאים שצריכים להתקיים לצורך ההסגרה. בית המשפט הישראלי אמור ללכת לפי התנאים ולבחון אותם אחד אחד ולראות שהם אכן מתקיימים בכל מקרה לגופו. אז לפי סעיף 2 (א) למשל, עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו הייתה מתבצעת בישראל הענישה עליה הייתה שנת מאסר אחת לפחות. האם זה מתקיים במקרה של לייפר? בפני לייפר, באוסטרליה, עומדים כמה סעיפי אישום בחומרה משתנה: בעבירה החמורה ביותר בה היא מואשמת (אינוס תוך גרימת חבלה נפשית) העונש הוא עד עשרים שנות מאסר. אפילו בעבירה ה”קלה” ביותר (מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות בעבודה) העונש הוא עד שנתיים שנות מאסר- כלומר מעל לרף הנדרש לקיום התנאי להסגרה. אוקיי, צ’ק. אז אפשר להתקדם בהליך?

ל…לא בדיוק, כי עד מהירה טוענים סנגוריה של לייפר, שהיא כלל לא כשירה לעמוד לדין, ולכן לטענתם- יש להפסיק את הליך ההסגרה נגדה altogether . טענה זו הובילה להליך בפני עצמו, הליך נפרד מהליך ההסגרה- של דיון בשאלה- האם מלכה לייפר כשירה נפשית? ההליך התקיים בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו- אם בית המשפט קובע שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מפאת מחלה נפשית או מוגבלות שכלית-התפתחותית, ההליכים נגדו נעצרים. מנהלת בית ספר לשעבר שסובלת ממצב נפשי כה קריטי שאינה כשירה לעמוד בהליך המשפטי של הסגרה במדינה בה היא מואשמת. האמנם?

ב- 24.12.2014 מגיעה לייפר יחד עם אחיה ואחותה לחדר המיון של בית החולים “שיבא”. שם הם טוענים שלייפר קרסה בעת חגיגת בר המצווה של בנה, שנערכה באותו היום. למחרת, עברה בדיקה פסיכיאטרית מטעמה ע”י פרופ’ שמואל טיאנו ובהמשך אותו היום הועברה לבית החולים הפסיכיאטרי “שלוותה”. היא אושפזה שם למשך כחודש, ואז עברה לאשפוז יום עד לתאריך 8.7.2015. בתעודת השחרור מ”שלוותה” נכתב: “נראה כי סביב דיונים בעניינה בביהמ”ש ישנה התגברות של הסימפטומים, וכי התגובה של הסימפטומים לטיפול תרופתי היא לפרקים חסרה ולפרקים מהירה מדיי ביחס למשך הזמן הנדרש לצורך ביסוס הטיפול התרופתי”. במילים אחרות: אולי זה פשוט ניסיון לחמוק מהסגרה.

אבל בכל אותה העת וגם בחודשים שלאחר מכן, הצוות המשפטי של לייפר ממטיר על בית המשפט המחוזי גשם של חוות דעת משפטיות: כך למשל פרופ’ טיאנו קבע שלייפר “אינה במצב של מסוגלות להסגרה למדינה זרה”. רק שאוסטרליה אינה “מדינה זרה” מבחינת לייפר שחיה שם לא מעט שנים. עוד הוגשה לבית המשפט תעודה רפואית מטעם ד”ר שלמה שטרוסברג שכללה סיכום טיפול שהעניק ללייפר בשנת 2008 (!), במסגרתה תיאר את מצבה הנפשי- אז, ב- 2008. מה הרלבנטיות של טיפול ומצב נפשי מ- 2008 להיום, לצורך בחינת כשירות נפשית להליך הסגרה? לא ברור, אבל היי, אם אפשר - למה לא.

השופט אמנון כהן הורה על בדיקה של לייפר ע”י הפסיכיאטר המחוזי בירושלים- ד”ר יעקב צ’רנס. הבדיקה נערכה ב- 1.4.2015, ובעקבותיה ד”ר צ’רנס קבע כי אין עדות לקיום מחלת נפש במובנה המשפטי- ולייפר כשירה לעמוד לדין. זה כביכול היה אמור לסתום את הגולל על טענת אי-הכשירות. אבל לא. במאי 2015 ליצמן קיבל לידיו את תיק הבריאות, וכפי שהוצג גם בתחקיר של תכנית “המקור” - חוות הדעת של אנשי המקצוע בשירות הציבורי, הכפופים למשרד הבריאות, החלו לתפוס כיוון…שונה.

במכתב מיום 10.5.2015 המליץ ד”ר מנדלוביץ, מנהל המחלקה בשלוותה בה התאשפזה לייפר, שלא להביא אותה לדיון בבית המשפט וציין ש”חלה החמרה במצבה והיא במצב דכאוני”. מועמדת להסגרה בגין האשמות חמורות בחו”ל, שעשויות להכניס אותה לשנים רבות בכלא? במצוקה נפשית? כמה מוזר.

בין 9.7.2015 ל- 6.8.2015 לייפר התאשפזה בבית החולים תל השומר, בשל “החמרה פסיכוטית”, והשופט אמנון כהן הורה לערוך בדיקה פסיכיאטרית נוספת ע”י הפסיכיאטר המחוזי. ב- 3.1.2016 הוגשה חוות הדעת שלו, לפיה חלה החמרה במצבה של לייפר מאז הבדיקה הקודמת, וכעת היא בגל פסיכוטי. מחלתה הנפשית, קבע ד”ר צ’רנס, מונעת ממנה להבין את מהות הליכי המשפט.

ב- 21.2.2016 שוב הורה השופט אמנון כהן לערוך בדיקה פסיכיאטרית נוספת ע”י הפסיכיאטר המחוזי ולקבל ממנו חוות דעת על מצבה הנפשי של לייפר. לייפר אושפזה בצו הסתכלות בבית החולים איתנים בין 21-22.3.2016. ד”ר גבי לובין מבית החולים וד”ר צ’רנס קבעו בחוות הדעת שלייפר נמצאת במצב פסיכוטי פעיל ולא מסוגלת לעמוד לדין.

ב- 2.6.2016 הורה השופט אמנון כהן על הפסקת ההליכים נגד מלכה לייפר, לאחר שקבע שהיא אינה מסוגלת לעמוד לדין. ואז, או אז, יותר ויותר אנשים התחילו להכיר את המקרה של מלכה לייפר- האישה שנראה שהצליחה לחמוק מידו הארוכה של החוק.

עופר זליג, הוא ישראלי שגר במלבורן.

לעופר יש הרבה לומר על המקרה הזה מנקודת המבט שלו כישראלי שחי במלבורן, וגם למאני- שגדל בקהילה החרדית במלבורן, ועלה לישראל.

מי הגורמים שמסייעים למלכה לייפר? חוות דעת פסיכיאטריות פרטיות, זה עניין דיי יקר. כל חוות דעת יכולה לעלות אלפי שקלים, אפילו עשרות אלפי שקלים. מי מממן את עורכי הדין היקרים, בכל ההליכים והערעורים?

באיזה שלב וכיצד מבינים שהיא למעשה מתחזה? ומי ישים סוף לסאגה המשפטית הזו, אם בכלל?

הוסיפו הערות: