להיכנס אל ראשו של הפושע הגדול מכולם- אדולף היטלר

1943, ארה"ב.
המשרד לשירותים אסטרטגיים בוושינגטון די.סי (מה שלימים יהפוך להיות ארגון ה- CIA).

ד"ר וולטר צ'רלס לנגר בן ה- 44 מקבל לידיו את המשימה הבאה: לכתוב דו"ח *פסיכולוגי* מקיף על הפושע הגדול מכולם- היטלר. עד אז, כמובן שתמיד ניסו לנתח את מהלכי האויב ולצפות את מהלכיו, אבל הדגש הושם על ניתוח מודיעיני- של מה היריב אומר, ומה הוא מתכנן. הפעם, זה היה אישי. ראש המשרד, הגנרל ויליאם דונובן ראה בהיטלר אויב מסוג חדש; אויב, שהוא פשוט לא מצליח להבין. דמות שחורגת לחלוטין מהנורמה ולא "משחקת" לפי הכללים המקובלים. אויב, שאם הוא לא ייכנס לראש שלו, לא יבין את האופי שלו ולא את הרקע ממנו הגיע- אולי יצליח לחמוק מידיהם, ומידי החוק. היטלר, כמו פושע מתוחכם, תמיד היה צעד אחד קדימה לפני מי שניסה לעצור אותו. על ד"ר לנגר הוטלה המשימה לנסות להבין: מה מניע אותו? מה הוא רוצה בסופו של דבר? מתי, והאם בכלל, היטלר ייכנע? בשלב זה, ההפסד הבלתי נמנע של הנאצים במלחמת העולם השנייה כבר היה צפוי. ועם זאת, היטלר לא עצר- לא בתוכניותיו השטניות להשמדת העם היהודי ולא בלחימה.
גם עבור לנגר, זה היה אישי. הוא עצמו היה יליד בוסטון, אבל הוריו היגרו לארה"ב מגרמניה. כבר מאז עליית היטלר לשלטון בגרמניה ב- 1933, עקב לנגר בעיניים כלות בשינוי שובר הלב שחל במולדת הוריו. הוא שאל את עצמו, מיהו האיש הזה שמתיימר לכבוש את העולם? שמפר כל חוק בין לאומי אפשרי, שמצליח להערים על מדינאים גדולים כל כך? שמוביל לרצח עם. לנגר סיים את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1935. באותה שנה הוא נסע ללימודים בפסיכואנליזה בווינה- שם התמחה אצל אנה פרויד- בתו של זיגמונד פרויד. לנגר גם ראה את פרויד בקביעות בתקופה זו וליווה אותו בדרכו לגלות שנכפתה עליו בשנת 1938. לנגר סייע למדענים יהודים רבים ולפעילים אנטי-נאצים להימלט, להשיג אשרות ולהעביר קבוצות קטנות של פליטים אל הגבול השוויצרי. בחזרה ל- 1943. בעזרת שלושה מומחים- שני פסיכיאטרים ופרופסור למחקר סוציאלי- ד"ר לנגר החל בתחקיר. מקורות רבים סייעו לבניית הפרופיל על היטלר: המידע בדבר הביוגרפיה של היטלר, חומר מודיעיני אודותיו וכן מידע שנמסר ממספר מודיעים, שהכירו את היטלר אישית בגרמניה (לפני הגיעם לארצות הברית). בין המודיעים היו גם האחיין של היטלר- ויליאם פטריק היטלר, ורופא המשפחה שלו- ד"ר אדוארד בלוך היהודי, שזכה להגנה מסויימת בשל הקירבה להיטלר והצליח לברוח. מהראיונות עם המודיעים, וכל שאר המידע שהצליחו ללקט ד"ר לנגר ושותפיו בנו פרופיל של אדם...
שמתמודד עם מחלת נפש. והיות והוא שליט עריץ- כל מי שתחת שלטונו סבל, סובל ויסבול מזה. האם ובאילו תנאים הוא ייכנע? לעולם לא, ובשום תנאי. מבנה האופי שלו לא מאפשר לו מוצא כזה, ולמעשה כשהיטלר יבין שאין שום מוצא אחר- הוא ישים קץ לחייו. היטלר אובחן בדו"ח כ"פסיכופת נוירוטי הגובל בסכיזופרניה": "פסיכופת"- לא במשמעות שאנו מייחסים למושג הזה כיום- של אדם חסר מצפון, אמפטיה או אשמה, שמביע התנהגות אנטי-חברתית (אם כי, במחקרים מאוחרים יותר, של חוקרים אחרים, נטען שזה בדיוק מה שהוא היה). בזמנו המונח "פסיכופת" התייחס רק לאבחנה שאדם סובל מבעיה נפשית. "נוירוטי"- הכוונה, לא יציב נפשית. לרוב סובל במידה מסוימת מדיכאון או מחרדה, ומביטחון עצמי נמוך. ככל שהמלחמה תפנה נגדו, רגשותיו יתעצמו ויתבטאו בהתפרצויות תכופות יותר. הופעותיו הפומביות יהפכו לנדירות הרבה יותר- משום שהוא אינו מסוגל לעמוד בפני קהל ביקורתי. לא יהיו כניעה, או משא ומתן לשלום. המסלול שהוא הולך בו יוביל כמעט בוודאות אל האלמוות האידיאולוגי, וכתוצאה מכך את הנקמה הגדולה ביותר בעולם אותו הוא מתעב. הסיכוי הטוב ביותר הוא שהוא יתאבד במקרה של תבוסה. כך הם כתבו בדו"ח ב- 1943 וכך אכן היה, ב- 1945. המחקר פרץ את הדרך למחקר הפרופיילינג של עבריינים ופסיכולוגיה פוליטית, שכיום משתמשות בו מדינות רבות כחלק מהערכת היחסים הבינלאומיים. מומלץ לצפות בסרט- Inside the Mind of Adolf Hitler, המבוסס על ספר שפורסם ב- 1972 בשם- The Mind of Adolf Hitler: The Secret Wartime Report (המבוסס כמובן, על הדו"ח שנכתב ב- 1943). לקריאה מעמיקה יותר על התיאוריות השונות באשר לרקע הנפשי של היטלר- Psychopathography of Adolf Hitler

הוסיפו הערות: