בחור כארז (סיוט בחניון רידינג)


ב- 28.11.2009 סמוך לשעה 4:45 לפנות בוקר אישה צעירה הלכה מרחוב דיזינגוף לכיוון חניון רידינג, הסמוך לנמל ת"א ולנחל הירקון.

לפתע, חשה בדמות כהה עוקבת אחריה. במבט חטוף לאחור הבחינה בגבר ענק, זר, נחבא בצללים. היא החישה את צעדיה ונכנסה מהר אל רכבה. היא סגרה את הדלת, הכניסה את המפתח לסוויץ' ועמדה להניע כאשר לפתע, אותו גבר הגיח מולה. הוא חטף את המפתח מהסוויץ', וגרר את האישה לעבר גדת הירקון.
היא החלה לצעוק, להתחנן בפני הגבר שיעזוב אותה. אך הוא המשיך לגרור אותה- כשהוא אוחז בחוזקה בכתפיה, חוסם בידו את פיה ומאיים עליה שאם תצעק- יהרוג אותה.




כשפניה לאדמה הבוצית חייה נתלו על בלימה,
בידיו של מי שעקב אחריה וצד אותה בחניון רידינג: ארז אפרתי.




בחזרה לאותו לילה, ליתר דיוק- לפנות בוקר חורפי בחניון רידינג בת"א: לפי מה שפורט, מאוחר יותר, בכתב האישום המתוקן נגד אפרתי, הוא החזיק את הנפגעת בכוח ומנע ממנה להזעיק עזרה. הוא הוריד את הגרביונים שלבשה ואת תחתוניה וחשף את ישבנה. בשלב זה מתואר כיצד ניסה לבצע בה מעשה סדום, כלומר ניסיון חדירה אנאלית, תוך מאבק, גרימת חבלות ותוקפנות קשה כלפיי הנפגעת. הנפגעת המשיכה לזעוק לעזרה ואפרתי, היכה אותה בחוזקה בראשה עד שהכרתה התערפלה. במהלך המעשים פלט זרע על תחתוניה.
למזלה של הנפגעת, עוברי אורח שעברו במקום שמעו את זעקותיה ונחלצו לעזרתה. המושיע העיקרי היה גבר שמכונה ב.ב: הוא הגיע לגדת הירקון וירד לעבר השיחים על מנת לחלץ את הנפגעת. כשהגיע למקום הבחין בה שוכבת על האדמה הבוצית, כשפלג גופה התחתון חשוף ובאפרתי כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים. אפרתי הבחין ב- ב.ב. וניסה להרחיק אותו מהמקום, בכך שטען- "זו חברה שלי". במהלך חילופי הדברים, נחלצה הנפגעת מאחיזתו של אפרתי וזעקה לעבר ב.ב כי היא אינה מכירה את האיש הזה וביקשה עזרה ממנו. בעודה מדברת, ניחתה עליה מכת אגרוף מאפרתי. ב.ב. אחז בז'קט שלבש אפרתי ומשך בו כדי לשחרר את הנפגעת מאחיזתו. בין ב.ב. לאפרתי התפתח מאבק.

אפרתי ביקש מב.ב. שהות על מנת להתלבש ולעלות עימו אל גדות הנהר. אבל אפרתי ניצל את ההזדמנות כדי לחמוק מאחיזתו וקפץ למימי הירקון, במטרה להימלט. ב.ב. סייע לנפגעת שהתלבשה בינתיים, לעלות לשביל- שם המתינו לה שאר עוברי האורח וחיכו איתה עד להגעת כוח המשטרה. אפרתי ניסה להימלט מעוברי האורח ומב.ב. שרדפו אחריו, תוך שהוא שוחה בירקון מגדה לגדה עד שהסתתר בינות לשיחים מתחת לגשר עץ להולכי רגל, שם נותר עד שנעצר בסופו של דבר, באור ראשון, ע"י שוטרים שהגיעו למקום.
לאחר מעצרו של אפרתי, הוא טען שהוא בכלל לא עשה את כל זה...

יומיים בלבד לאחר המקרה, חשפה כתבת רשת ב' דאז, עדי מאירי, כי במשטרה חושדים שאפרתי (שבזמנו הוטל צו איסור פרסום על שמו, והוא נודע רק כ"קצין אבטחה", או "מאבטח הרמטכ"ל"), קשור בנוסף למקרה אונס אחר, של צעירה כבת 20 שאירע כשנה לפני כן בצפון תל אביב. במהלך התקיפה הוכתה הצעירה באכזריות וספגה חבלות רבות.
לא ברור מה עלה באותה חקירה, עו"ד נהרי שייצג את אפרתי התייחס בזמנו לפרסום וטען כי המשטרה לא עדכנה אותו בעניין החשדות החדשים וציין שהחשוד ממשיך להכחיש את המיוחס לו.
אפרתי וסנגוריו לא היו היחידים שהכחישו את מעורבותו. יצאו עשרות פרסומים בתקשורת על חבריו, שהמשיכו לגונן עליו ולטעון כי מדובר בטעות בזיהוי. "הוא בן אדם אמין וערכי ולא ייתכן שעשה את מה שמייחסים לו", טען אחד מהם. ארוסתו דאז, ורד אלי, תמכה בו באופן גלוי ואף שלחה לו נשיקות באוויר לפני הדיונים בבית המשפט. גם אמו סירבה להאמין שמדובר בבנה, וצוטטה כאומרת: "הוא נשמה, כל כך רגיש. חצי שנה הוא רק חילק מזון לנזקקים. אני לא יודעת מה להגיד, אני מאמינה לו". עוד הוסיפה כי בנה היה חניך למופת בקורס שעבר בצה"ל ועבר בהצלחה מסלול של שלוש שנות אימונים ביחידת דובדבן, לפני שעבר ליחידות לאבטחת אישים בשב"כ ובצה"ל.
שלל ושלל תשבחות ודברי הלל, וציון מעשים טובים- באופן דיי דומה לפרסומים שאנחנו יכולים למצוא גם כיום, כאשר יש חשודים "נורמטיביים" (כביכול) ללא עבר פלילי, שחשודים במעשי אלימות חמורים. השוואת דנ"א של אותו "חניך מצטיין, מחלק מזון לנזקקים, מאבטח הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי והאדם האמין והמוסרי" הראתה התאמה מלאה לדנ"א שנמצא על תחתוני הנפגעת. עדי ראייה רבים זיהו את ארז אפרתי כתוקף שניסה להימלט. החבלות שנמצאו על גופה של הנפגעת תאמו אחד אחד, באופן מדויק את גרסתה ולא נפל שום רבב באמינותה. אבל היא, כנראה לא הייתה חניכה מצטיינת...

עברו עשר שנים מאז התקיפה הזו בחניון רידינג, ב- 2009. מי שמשוחחת אתי על ההליך הפלילי נגד ארז אפרתי, היא ד"ר דנה פוגץ': מרצה בכירה למשפטים, מומחית לזכויות נפגעי עבירה בקריה האקדמית אונו ומייסדת מרכז נגה לנפגעי עבירה.






לאחר מספר חודשים, הוסכם בין הצדדים על הסדר טיעון ונגד ארז אפרתי הוגש כתב אישום מתוקן בגין ניסיון למעשה סדום ובגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש. לדברי התובעת עורכת הדין רות ארז, לעומת כתב האישום המקורי נעשו תיקונים מעטים, תיאור האירוע נותר חמור כפי שהיה, ועיקר השינוי הוא במחיקת סעיף האשמה של ניסיון האינוס.
אולי חלק מכם שומעים את זה עכשיו וחושבים: "רגע...מה זה ניסיון? ומה זה "מעשה סדום"? זה לא אונס..."- וזה כנראה בדיוק היה התמריץ של ארז אפרתי להסכים להסדר הטיעון. התיוג על "אנס" הרבה יותר חמור מאשר על "עושה ניסיון למעשה סדום". אין מה לעשות, "אנס" פשוט נשמע קליט יותר, חמור יותר, וכשאי אפשר לומר את זה על הנאשם- אולי קל יותר לשכוח שהמשמעות בחוק דיי דומה.
כן. כי בפועל- המשמעות של מעשה סדום היא אותה משמעות חמורה של מעשה חדירה שנעשה ללא הסכמה. ההבדל היחיד הוא שבשונה מעבירת האינוס שהיא חדירה לאיבר המין הנקבי ללא הסכמה, כאן מדובר בחדירה אנאלית ללא הסכמה.
גם עונש המקסימום לעבירה הזו הוא אותו עונש כמו בעבירת אינוס: עד שש עשרה שנות מאסר. העונש שניתן להטיל בחוק על ניסיון, זהה לעונש על עבירה מוגמרת. החוק רואה בעבירות הללו שוות ערך. מדובר בעבירות התנהגות ולא בעבירות תוצאה. ההתנהגות עצמה היא החמורה ואין דרישה לקרות תוצאה מסוימת. היחס בחוק העונשין הוא זהה.

בנוסף, הואשם אפרתי גם בתקיפה הגורמת חבלה- עבירה שהעונש עליה הוא עד שלוש שנות מאסר. כלומר, באופן תאורטי ארז אפרתי עשוי היה לעמוד בפני עונש של תשע עשרה שנות מאסר.
כיצד לוקחים את פרטי המקרה, ומתרגמים אותם לסעיפי האישום? למה למשל, סעיפים מסוימים מופיעים, ואחרים לא?... ולמה בכלל הסדר טיעון?

התביעה הדגישה בפני השופטים: ח'אלד כבוב, דפנה אבניאלי ומאיר יפרח, את החוויה הקשה שעברה הנפגעת. היא חששה שהיא לא תצא מהארוע בחיים. אפרתי היכה אותה בחוזקה, עד לערפול הכרתה, וזאת בנוסף לגרירה, חניקה ואיומים מילוליים ברצח. עו"ד ארז תיארה את המאבק האלים גם עם ב.ב., האזרח שבא לעזרת הנפגעת, ואת ניסיון ההימלטות של אפרתי מהזירה.

מנגד, צוות ההגנה טען שאפרתי היה במצב של שיכרות בעת ביצוע המעשים, ולא היה מודע למעשיו, ולכן היה למעשה חסר יכולת להבין את מעשיו או להימנע מהם. היה דיון נרחב על השימוש באלכוהול באותו הלילה. לבית המשפט הוגשה חוות דעת של ד"ר זלצמן מצד ההגנה, שטען שאפרתי היה במצב של "אלכוהול דליריום", שכרות. ד"ר זלצמן ניסה לשכנע את בית המשפט שכל המעשים של אפרתי באותו הלילה הם תוצאה של צריכת יתר של משקאות משכרים, שלא מדובר באדם תוקפני ושהוא אפילו לא זקוק לטיפול כלשהו אלא כל מה שעליו לעשות הוא להתרחק מצריכת אלכוהול.
אבל רגע... אם זה המצב, אז כל מי שמשתכר הוא תוקף מיני פוטנציאלי?

התביעה טענה שיש לדחות את עמדת ההגנה שאפרתי היה במצב קיצוני של שיכרות כנימוק להקלה בעונש. טענת השיכרות, טענה רות ארז, סותרת את עובדות כתב האישום- בהן הודה אפרתי!- שניתן ללמוד מהן על תפקודו בעת ביצוע העבירות: התכנון, המעקב, שליפה, גרירה, התחכום, השקר לאזרח ב.ב. שהנפגעת היא חברתו, ולבסוף ניסיונות ההסתתרות וההתחמקות.
חיזוק לטענה הזו נמצא בעובדה שאפרתי קיים שיחה עם ארוסתו באותו הלילה, בשעה ארבע לפנות בוקר. ארוסתו העידה שאפרתי נשמע בשיחה מעט מרוחק, אבל לא חסר היגיון: הוא נתן לה הוראות, ביקש שתגיד לו דברי חיבה. האם את כל זה היה מסוגל לעשות אדם שיכור שלא מודע למעשיו? או שמדובר בהתנהגות מחושבת? באדם שנתן דרור ליצריו החייתיים-  אבל בזמן ש"נוח לו" ותוך נטילת סיכון מחושב?
עוד ציינה התביעה, שלפי חוות דעתו של ד"ר אביב- עד מומחה מטעם התביעה, אפרתי פעל כפי שפעל לא רק בשל שתיית אלכוהול, אלא בשילוב מספר גורמים וביניהם מרכיב אישיותי פנימי. עד שהוא לא ימצא לנכון להתמודד עם הבעיה הפנימית- הנפשית שלו, נובעת ממנו מסוכנות שאין לדעת איזה פרץ חייתי עלול לפרוץ ממנו שוב.

לאורך הטקסט שמרכיב את גזר הדין בבית המשפט המחוזי, ניתן לראות שהיה ניסיון להבין "מה קרה כאן" מבחינת מעשיו של אפרתי. כאילו עצם זה שעד לאותה נקודה הוא לא עשה דבר כזה, ופתאום כן זה נורא מוזר.
היה ניסיון למצוא הסבר ל "פער הבלתי נתפס בין הקווים הנורמטיביים של האישיות לבין חומרת המעשים". משפטים כגון זה חזרו על עצמם לאורך הטקסט, והרגשתי באופן אישי במהלך הקריאה כאילו מנסים למצוא איזשהו הסבר פלאי שיסיר ממנו אחריות. מעין דאוס אקס מכינה שיפתור את ה"תעלומה הגדולה".


היי, אולי חייזרים מהחלל החיצון חטפו אותו ואז גרמו לו לעשות את זה?
אולי כלב אמר לו לעשות את זה, כמו במקרה של "בנו של סאם"?...

(למען הסר ספק, אני סרקסטית כאן...)





מלבד הטענה של השימוש באלכוהול עד למצב שיכרות, טענה ההגנה שהמעשים בוצעו "בשלב קריטי בחייו" של אפרתי. מה המשמעות של זה, ו"סליחה על השאלה" אבל- למה זה אמור לעניין אותנו?...

ורד אלי, ארוסתו של ארז אפרתי הגיעה למשפט וטענה לטובתו בשלב הטיעונים לעונש. השופטים כתבו: "שמענו גם את ארוסתו של הנאשם, שדיברה עליו בהתרגשות רבה, בהערכה והערצה לא מבוטלים, תיארה אתו כאדם אוהב, מחבק, מרבה לתת, נאמן, ניתן לסמוך עליו, נותן מעצמו הכל לאחרים עד אשר היא סברה שמדובר בהתנהגות שגובלת בנאיביות ועל כן אף הביעה את חוסר שביעות רצונה מהאופן שבו הנאשם מוכן לתת לאחרים, ובלשונה 'הייתי מתעצבנת עליו שהוא טוב מדי לכולם'.
העדה ביקשה להדגיש בפני בית המשפט שרק מי שלא מכיר את הנאשם ואת אופיו ואישיותו, מביע פליאה ותמיהה על עצם העובדה שהיא נותרה נאמנה לקשר בינה לבין הנאשם ולרצונה להמתין לו עד אשר יסיים לרצות את עונשו כדי שהם יוכלו להנשא, בעוד שכל מי שמכיר את הנאשם, ברור לו שכך תנהג העדה, שהרי הנאשם הוא בעל אישיות נפלאה".

לפני שנגיע לשלב ההחלטה על גזר הדין, הנה חלק מהדברים שהשופטים כתבו בפרק הדיון, כלומר הדברים שהם שקלו והרהרו בהם לפני שהחליטו על העונש: "עדיין מתקשים אנו למצוא הסבר להתנהגותו של הנאשם כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב האישום. מדובר בהתנהגות חמורה מאוד. בית המשפט לא הצליח לקבל הסבר וגם לא קצה קצהו של הסבר, כיצד זה אדם "בעל נורמות וערכים" יכול להתנהג באופן ברוטאלי וחסר אנושיות כלפיי קורבן עבירה שאין לו כל קשר עימה, בחורה צעירה שנפלה כטרף בידי הנאשם (...) שחזר פעם אחר פעם על האמירה שאם היא תמשיך בהתנגדותה הוא יהרוג אותה (...)זאת יש לזכור שמעשים אלה בוצעו על ידי הנאשם ארבעה ימים לפני שהוא היה אמור להנשא לבת זוגו, כאשר הוא יצא לבלות עם חבריו, צרך משקאות אלכוהולים רבים, מיוזמתו שלו, וזאת אנו מדגישים, לא הסתפק בצריכת אותם משקאות במועדון בהרצליה אלא בחר להגיע למועדון חשפנות בנמל תל אביב, וגם שם המשיך בצריכת אלכוהול כאשר מסביבו מפזזות חשפניות. (הוא) בחר ביוזמתו לרקוד עם החשפנית  תחילה בהרצליה, ובהמשך עם מספר חשפניות בנמל תל אביב".

על ארז אפרתי נגזר מאסר לתקופה של 10 שנים, מתוכן 8 שנים בפועל, בניכוי הזמן שריצה טרם מתן גזר הדין. והיתרה על תנאי- כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירת מין כלשהי תוך 3 שנים מיום השחרור ממאסר.
בנוסף, השופטים חייבו את אפרתי בפיצוי לנפגעת בסך 150,000 ₪.

השופטת דפנה אבינאלי הוסיפה בין היתר את הדברים הבאים לגזר הדין: "דמותו של הנאשם, כפי שהצטיירה בפנינו, אינה עולה בקנה אחד, וזאת בלשון המעטה, עם המעשים בהם הודה בבית המשפט.
הסתירה התהומית בין הושטת היד לנזקקים וחלשים לאורך שנים, לעומת הפגנת האלימות והאכזריות כלפי המתלוננת במהלך  כל האירוע, מזכירים את תיאור אישיותו הכפולה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. מצד אחד – ג'נטלמן מכובד העוסק במחקר רפואי בשעות היום, ומנגד – אדם הבולע סם בלילות והופך ליצור אפל ומעוות, המבצע מעשי רצח אלימים.  כאשר חוברה הנובלה המפורסמת The Strange Case of Dr. Jekyll and Mr. Hyde על ידי הסופר הסקוטי רוברט לואיס סטיבנסון, היא נועדה להצביע על כך שבכל אדם יש צד טוב וצד רע, כאשר צריכת הסם (בסיפור) גורמת לצד הרע לגבור, כמו במקרה שלנו צריכת האלכוהול.
ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם היה נתון במצב קיצוני של שכרות, עד כי לא היה מודע כלל למעשיו. לא נוכל לקבל טענה זו. מעשיו היו התגלמות האלימות והרוע, התגשמות הסיוט ממנו חוששת כל נערה ואישה, הצועדת בגפה בשעת לילה, נרעדת מפני כל איוושה העלולה לבשר, כי בין הצללים אורב לה אנס, העלול לתקוף אותה באלימות, לבצע בה עבירת מין ואולי אף להורגה נפש. לא ניתן להלום, כי צריכת האלכוהול המוגברת והריגוש המיני, להם  נחשף הנאשם במהלך הערב, הם הסיבה היחידה למעשיו".
  גזר הדין בביהמ"ש המחוזי

במציאות שבה עדיין, עבירות המין הן סוג העבירה הכי פחות מדווח עם אחוז דיווח של כ- 5% בלבד(!), במציאות בה- כפי שהתגלה בארה"ב- מאות אלפי ערכות אונס כלל לא נבדקו. במציאות בה נפגעות עבירות מין וגם נפגעים אגב, נתקלות פעמים רבות בחוסר אמון כלפיהם, בטיוח. בהשתקה. בחוויה של "אונס שני" ע"י מערכת אכיפת החוק והמשפט, במציאות כזו, מה הסיכוי לראות את הצדק נעשה?
האם הצדק נעשה?

הוסיפו הערות: