רצח אושרנקו, חלק ב': העדויות
בדם קררצח בני משפחת אושרנקו זעזע את המדינה. כולנו הוכינו בהלם אל מול אלימות שנראתה חסרת כל פשר, אכזרית באופן בלתי נתפש.
משפחה שלמה שחיה תחת אותה קורת גג נמחקה בלילה אחד- הלילה שבין שישי לשבת, ה- 17 לאוקטובר 2009. וכך, בדירה אחת נמצאו גופותיהם של אדוארד- סב המשפחה, לודמילה- הסבתא, דימיטרי וטטיאנה- זוג ההורים, וילדיהם- רושל בת השלוש ונתנאל בן חמישה חודשים.
הפרק הקודם, הראשון בסדרת הפרקים הזו, הוקדש להליך חקירת מז"פ בתיק- ובעיקר ל"ראיית הזהב", שהובילה למציאת החשוד העיקרי ברצח- דמיאן קרליק. אם אתם קוראים עכשיו ולא קראתם את הפרק הקודם, אני מציעה שתעצרו עכשיו ותלכו אל החלק הראשון, לפני שתחזרו לפרק הזה. זה חשוב כדי להבין את הפרק הנוכחי ומה הביא למעצרם של דמיאן ונטליה קרליק כחשודים.
השופטים קיבלו לידיהם את כל הראיות שיכולות לסייע להגיע להכרעת הדין- חוות הדעת המדעיות, תמלולים של חקירות המעורבים במשטרה וכמובן גם מה שהעדים אמרו באופן ישיר במהלך המשפט.
הכרעת הדין בעניינו של דמיאן קרליק ניתנה בשביעי לנובמבר 2011.
עד כמה "ראיית הזהב" הייתה דומיננטית בהכרעת הדין?
אבי דומב: בחולצה אחת היו כל הקורבנות וגם החשוד, וזו בעצם ראייה מאוד משמעותית, שקושרת אותו לזירה. מכאן.. דווקא כשקוראים את הכרעת הדין ואת גזר הדין, ההתייחסות לראיות המדעיות במקרה הזה היא... שולית.
זה אבי דומב- מי שעמד בראש מז"פ בין השנים 2007 ל- 2012, הוא היה המנהל של רן שלף- ראש מעבדת הצתות ששמעתם בפרק הקודם. הוא ליווה את התיק מנקודת המבט הזו. הראיות המדעיות הובילו לחשוד. אבל אלה, לא היוו את העיקר במשפט. מה כן? ההודעות.
הפרק הזה מוקדש לעדויות שפורסמו בהכרעת הדין, ושפכו אור על השתלשלות העניינים. מי היו דמויות המפתח בפרשה? כיצד הגיבו בני משפחתו של קרליק כשנודע להם על הרצח?
נדבר גם על מעורבותה של נטליה קרליק- אשתו של דמיאן, וננסה להבין מה היה חלקה במעשים. ועד כמה בני משפחה נוספים ידעו על כוונותיו של דמיאן קרליק, וניסו לסייע לו?
העדויות של דמויות המפתח בפרשה- כפי שהובאו במהלך החקירה והמשפט.
נטליה קרליק: "יאנה, אני אפילו לא יודעת מה להגיד לך אבל תאמיני לי במילה שאני לא ידעתי מה הוא יעשה שם. אני הייתי נותנת הכול כדי להחזיר את החברות שלנו".
המשפט נגד דמיאן קרליק נערך בבית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה, בהרכב של שלושה שופטים: אב בית הדין השופט אברהם טל, השופטת רות לורך והשופט צבי דותן. נגד דמיאן קרליק הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפגוע בדימיטרי אושרנקו (להלן: "דימיטרי" או "דימה") ולבצע שוד שלו ושל אביו אדוארד וברצח שלהם, של אשתו של דימיטרי טטיאנה (להלן גם "טניה") של אשתו של אדוארד, לודמילה ושל ילדיהם של דימיטרי וטטיאנה, רושל בת השלוש ונתנאל בן חמישה חודשים, שבוצע בליל שבת, 17.10.09, בשעות הלילה בדירתם בראשל"צ.
כמו-כן, הואשם דמיאן בשוד של אדוארד ודימיטרי: בכך שלאחר שרצח אותם נטל מתוך התיקים שלהם כספים שהיו בהם; בהצתת מיטותיהם של לודמילה, דימיטרי וטטיאנה לאחר שרצח אותם ובהצתת מגבת מטבח, לאחר שפתח 4 מתוך 5 ברזי גז בכיריים במטבח על מנת להצית את כל הדירה לאחר מעשי הרצח.
נטליה קרליק, אשתו של דמיאן, הואשמה בקשירת קשר עם דמיאן לפגוע בדימיטרי ולשדוד אותו ואת אדוארד, בהריגתם של בני משפחת אושרנקו ובנוסף, בשוד של אדוארד ודימיטרי, ובהשמדת ראיות- כאשר היא ואביו של דמיאן השמידו את הבגדים המגואלים בדם שלבש בזמן ביצוע המעשים בדירת משפחת אושרנקו ותיק גב שבו היו הסכין ששימשה לרצח, צרורות מפתחות של אדוארד ודימיטרי וצרור מפתחות ששכפל דמיאן לצורך פריצתו לדירה.
נטליה ודמיאן קרליק בתחילה, כפרו במעשים המיוחסים להם בכתבי האישום נגדם, אבל בתום פרשת התביעה, ולאחר שמיעת עדות דמיאן במשפט, חלה תפנית משמעותית: נטליה חזרה בה מכפירתה בכתב האישום.
בנובמבר 2010 הציגה הפרקליטות כתב אישום מתוקן בפני בית המשפט המחוזי, בעניינה של נטליה קרליק, לאחר שערכה הסדר טיעון עימה- לפיו היא תודה בעבירות של קשירת קשר לפגוע בדימיטרי ולשדוד אותו ואת אדוארד, בהריגתו של אדוארד בלבד ובעבירות של שוד והשמדת ראיות שיוחסו לה בכתב האישום המקורי, ויוטלו עליה 13 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון בתאריך 22.11.10 ונטליה קרליק אכן נידונה ל- 13 שנות מאסר בפועל מיום מעצרה ול- 18 חודשי מאסר על תנאי.
יש מי שחושבים שהסדר הטיעון לא היה מוצדק-
אבי דומב: אין לזה שום הצדקה, כי מתי כדאי לעשות עסקת טיעון? לפחות להבנתי, זה במקום שאין לך אפשרות לדלות ראיות מספיקות כדי להאשים. במקרה הזה היו מספיק ראיות כדי להאשים את שניהם, כל אחד בנפרד.
צריך לציין כי להסדר הטיעון הזה קדמה ביקורת של השופטת קלרה רג'יאנו בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, על ההחלטה להאשים את נטליה קרליק בהריגת בני משפחת אושרנקו. הדיון המקורי נסוב סביב מעצרה של נטליה קרליק- והאם בית המשפט יאשר את מעצרה עד תום ההליכים. נזכיר, שדמיאן ונטליה נתפסו במצרים לאחר שדגימת הדנ"א שנלקחה מבקבוק שתייה ברכבם, תאם את הדנ"א שעל החולצה שנמצאה בזירת הרצח. הם הובאו לארץ למעצרם, והתברר שהתכנון שלהם היה לברוח- על נטליה נמצאו כרטיסי טיסה. במהלך הדיון על הארכת המעצר לנטליה, בפברואר 2010, כשמונה חודשים לפני הסדר הטיעון כתבה השופטת רג'יאנו שלא ברור לה על סמך מה מייחסת לה הפרקליטות עבירות הריגה: "אין בעובדות כתב האישום כל התייחסות לעבירת ההריגה המיוחסת למשיבה מלבד הסעיף הלקוני בפרק 'סיכום המעשים' בו נאמר: 'במעשים המתוארים לעיל גרמה הנאשמת למותם של…' אפילו מבלי שפורט מכוח מה מייחסים לה את עבירת ההריגה". השופטת רג'יאנו הוסיפה שאם ניתן לייחס לנטליה קרליק את עבירת ההריגה, הרי שיש לייחס אותה רק בעניינם של הסב- אדוארד והאב- דימיטרי.
לפני שנתחיל לצלול פנימה אל העדויות שהוצגו, בין אם כראיות לשופטים ובין אם במהלך המשפט עצמו- קצת הסבר על הקשרים המשפחתיים והחברתיים שקדמו לרצח.
בלי התמונה הזו יהיה קשה לעקוב אחרי כל העדויות.
דמיאן קרליק (מכונה גם: דימה)- הוא כידוע החשוד ברצח בשלב הזה. הוגש נגדו כתב האישום החמור ביותר שכולל רצח בכוונה תחילה של ששת בני משפחת אושרנקו, שוד, הצתה והתפרצות למקום מגורים וגניבה.
נטליה קרליק- אישתו של דמיאן קרליק, הורשעה בהסדר טיעון בהריגתו של אדוארד אושרנקו (סב המשפחה) בלבד, ובעבירות של שוד ובהשמדת ראיות.
זה המקום לציין שבדומה לכך שבבית משפחת אושרנקו התגוררו תחת אותה קורת גג גם דור הסבים- אדוארד ולודמילה, גם הורים- דימיטרי וטטיאנה וגם נכדים- רושל ונתנאל, כך גם בבית משפחת קרליק התגוררו יחד: גם דמיאן ונטליה קרליק, גם הוריו של קרליק- אולג ואולגה קרליק וגם ביתם של דמיאן ונטליה- אנסטסיה.
אולג קרליק, אביו של דמיאן, הואשם בהשמדת ראיות, אבל בזמן משפטו של דמיאן- טרם הוכרע דינו.
אולגה קרליק, אמו של דמיאן- נעצרה בתחילה בחשד למעורבות בהשמדת ראיות, אולם שוחררה בהמשך.
אנסטסיה (מכונה גם: נסטיה)- ביתם של דמיאן ונטליה קרליק- נעצרה גם היא בתחילה, אך שוחררה בהמשך.
כך גם מריה אילניק (מכונה גם: מאשה)- אחותה של נטליה, דודתה של אנסטסיה, ששהתה באותה מסגרת זמן בביתם כאורחת שהגיעה לבקר את אחותה ומשפחתה.
וזה המקום לציין שגם לדימיטרי אושרנקו הייתה אחות- בת נוספת לאדוארד ולודמילה, דודה לרושל ונתנאל הקטנים. יאנה אושרנקו היא היחידה מבין בני משפחת אושרנקו שלא התגוררה איתם, אלא בדירה נפרדת בסמוך. עובדה זו ככל הנראה הצילה את חייה. יאנה אושרנקו וא.ק, היו חברות.
מטעם המדינה העידו נטליה קרליק ואחותה, הוריו של דמיאן קרליק, בתם של דמיאן ונטליה והוגשו הודעות יאנה אושרנקו. כמו כן, העידו החוקרים בין היתר: שוטר שהביא את קרליק ממצרים, רן שלף- מומחה מז"פ לחקירת שריפות שהיה איתנו בפרק הקודם, מומחה מז"פ לדנ"א יונתן רוט ועוד.
נתחיל עם נטליה קרליק. כחודשיים לאחר שנגזר דינה בהתאם להסדר הטיעון, בתאריך 26.1.11 העידה נטליה בפני השופטים במשפטו של דמיאן קרליק.
השופטים קיבלו לידיהם גם הודעה, מעין מכתב, שנטליה כתבה ברוסית- שתורגם וצורף במלואו להכרעת הדין. לפני שנעבור לתוכן ההודעה קצת על השמות: דמיאן, דימיטרי, דימה- אותו דבר. ברוב הפעמים היא מתכוונת לדמיאן ואין להתבלבל בינו לבין דימיטרי אושרנקו- אם כי לשניהם הכינוי היה "דימה". אחותה של נטליה, מריה מכונה גם "מאשה". באופן כללי, לעיתים הקשר בין שם "רשמי" לשם חיבה, במיוחד בשפה הרוסית, הוא מקרי בהחלט. עשיתי כמיטב יכולתי כדי שבכל זאת ומבלי לפגוע בציטוט- יהיה ברור בכל שלב במי מדובר.
נטליה לוקחת את קוראי ההודעה לרקע שהוביל למעשיו, ובמיוחד לימים שקדמו לרצח ולאחריו.
"אני נתתי מפתחות לבעלי מהדירה של הנפטר. לקחתי אותם מיאנה (יאנה אושרנקו) בזמן אירוע שהיה במסעדה. נתתי למריה אותם, כדי שדימה (דמיאן) יעשה שכפול. אחר כך הוא הגיע ומסר את המפתחות למאשה (מריה, אחותה). אני שמתי אותם בחזרה.
אני חושבת שמאשה אפילו לא הבינה מה קרה. ידעתי שדימיטרי (שוב, דמיאן) רוצה לגנוב את הדירה (אני עשיתי זאת כי רציתי לקבל כסף כדי שיהיה לי כסף להחזיר חובות ולקנות בית. כאשר הגענו לישראל (מרוסיה), היה הכול בסדר (...) דמיאן עבד באולם שנקרא "פרמייר", כמלצר ראשי. אני בזמן הזה עבדתי מאוד קשה (בבוקר עבדתי בבית אבות בניקיון כל השבוע חוץ משבת. נסעתי בשעה 6:30 ובערב כאשר היו אירועים עבדתי במסעדה). עבדתי בשתי עבודות, כך זה נמשך בערך שנה. נהיה לנו כסף. לאחר כמה זמן, כאשר האשימו אותו בגניבת וודקה, הוא עזב את המסעדה וגם אני. אז התחילה בעיה, הוא התחיל לשחק בקזינו - להפסיד כסף ובזמן קצר כל מה שהרווחנו הוא הפסיד. הוא שכנע אותי למכור דירה ברוסיה ואני נסעתי לשם ומכרתי.
הוא היה נותן את כל המשכורת עבור חובות. (...) הוא התחיל להיות חייב להורים שלו אשר חסכו כסף לדירה. הם כל הזמן היו שואלים אותי וגם אותו מתי הוא יחזיר. אני מבינה אותם, הם מבוגרים, הם רוצים לגור בנפרד ופה אנחנו הולכים ומרעישים (לגור בנפרד זה בכלל יקר). ואז זה התחיל שהוא יגנוב את הדירה של אדוארד או יגנוב מאדוארד את המזוודה עם הכסף. הוא היה פשוט בטוח שכסף אחרי האירועים, אדוארד מביא הביתה."
נטליה ממשיכה במכתב, ומתארת את הערב שקדם לרצח:
"ב- 16 לאוקטובר הוא נתן לי טלפון ואמר שאני צריכה להגיד לו רק את זה: שאדוארד הולך הביתה, או לא. באותו יום, הבת שלנו נסטיה חגגה יום הולדת במסעדה עם חברים. הוא הסיע אותי לעבודה בערך בשעה 16:00. לפני זה, עברנו דרך יאנה והיא העבירה עוגה בשביל נסטיה. אני כל הזמן הייתי בעבודה עד 04:30 בבוקר. בכל הזמן הזה, התקשרתי פעם אחת- בערך בשעה 21:10 ואמרתי שבאה נסטיה ושהיא מאוד יפה. הוא שמע וענה שיכול להיות שייסע לטאבה (קזינו). אני אפילו נרגעתי איפשהו. זה אומר, שהוא לא רוצה לגנוב את המזוודה מאדוארד. האירוע נגמר בשעה 2:00 בלילה. כרגיל, הלכתי למסור כסף לאדוארד, זו העבודה שלי. בזמן הזה הבת שלי, מאריה, ג'ניה וסשה ביקשו ללכת לדיסקוטק, אבל אמרתי להם שבשעה 4 הן יחזרו למסעדה וניסע ביחד הביתה. כאשר אני מסרתי כסף, ראיתי את טניה (הכוונה לטטיאנה), היא הגיעה להחליף כסף מהבר, כסף גדול לכסף קטן כי לא היה שם עודף. (...) כשהכנו הכל בערך בשעה 04:15, הגיעו מאשה, נסטיה, ג'ניה וסשה. התחלנו להכין את עצמנו לבית. נסענו הביתה עם סשה ברכב שלו, היינו סשה, יאנה, מאשה, נסטיה ואני. הורדנו את יאנה ראשונה, אחר כך ירדנו אנחנו. כאשר הגענו לדלת התקשר הטלפון- לא שלי, אלא זה שנתן לי דימה (דמיאן). בזמן קצר, בראש שלי עבר אצל מי זה מתקשר, צלצול לא מוכר. רק לאחר מכן, הבנתי שזה הטלפון שנתן לי דימה. הכנסתי את הבנות הביתה ויצאתי לרחוב כדי לא להעיר את ההורים והתקשרתי. הוא לא ענה ואחר כך התקשר מיד ושאל- לא זוכרת במדויק, משהו כמו "נו מה"? עניתי לו שכולם שם ושה"גדול" יבוא כנראה "איתה". גדול - "אדוארד", ואיתה- התכוונתי ל"טניה". כך אני אמרתי כדי שהוא לא יחכה לאדוארד כי הוא לא לבד. ישר נכנסתי הביתה וזמן מה ישבתי וחשבתי שהוא יחזור אולי בעוד 10-15 דקות, החלפתי בגדים והלכתי דרך הבניינים, לא יודעת, אני לא מצאתי לעצמי מקום, כל הזמן חשבתי למה עניתי לטלפון והתקשרתי. אחר כך חזרתי הביתה, אך לא אמרתי וכל הזמן הטרידה אותי השאלה למה הוא לא פה.
הוא הגיע בערך בשעה 08:00 (אני לא זוכרת בדיוק), על היד שלו היתה מלופפת מגבת, היא הייתה כולה בדם והוא היה כמו משוגע. שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי "זהו, הם אינם, אני הרגתי את כולם". בשלב הזה, לפי דעתי אני גם השתגעתי. לא הפרעתי, מה אני צריכה לעשות, אני לא רציתי את זה. אצלי הכל בפנים התפרק. אני הבנתי ולא הבנתי מה קורה. הוא כעס וצעק "תעזרי לי לשטוף, להתלבש, אני נוסע לטאבה, הכל תזרקי (דברים, טלפונים)" אני הבנתי רק דבר אחד וזה שאני קשורה איתו. רציתי כסף קל ויצא שנכנסתי יותר מדי עמוק. (...) כאשר הוא יצא מהבית, נסע לטאבה אז שאלתי אותו ליד היציאה מהבית- "למה עשית את זה" והוא טרק את הדלת בפנים. לי נראה שאם הייתי עומדת בכניסה הוא היה נותן לי מכה ומוחץ אותי בדלת.
התחלתי להבין שהוא הרג לא רק משפחה אחת, אלא הוא הרג גם את המשפחה שלנו. כל הזמן אני חושבת על כך. ביקשתי מאבא של דימה ללכת איתי וביחד איתו בכל מקום זרקנו לפחי זבל. אח"כ אנחנו (אני ואבא של דימה) הגענו הביתה. אני, נסטיה ומאשה התחלנו להתארגן לעבודה. אני כל הזמן חשבתי על המילים שלו אבל לא רציתי להאמין. אח"כ הזמנו מונית כדי לנסוע לעבודה. כשיצאנו לרחוב, התקשרה אליי יאנה והתחילה להגיד בקול מתרגש שאני אגיע אליה הביתה כדי שהדודה תיתן את המפתחות של האולם כדי שאני אכנס לשם ואבטל את כל הארועים. אני שאלתי אותה מה קרה, היא ענתה לי שאני לא אשאל שאלות. אני עשיתי כך והגעתי עד הבית שלה ולקחתי את המפתחות ונסעתי לאולם. עליתי למעלה למטבח כדי להגיד לטבח שאנחנו לא עובדים. לאחר מכן, ירדנו למטה, הגיעה משטרה וביקשו תעודות שלנו. במסעדה נשארו אני, נסטיה ואהרון הטבח, שוטר לקח מאיתנו תעודות וטלפונים. לאחר מכן, הגיעו שוטרים אחרים והחלו לעשות חיפוש באולם ולקחו מחשבים ואני הראיתי להם את כל המשרדים. אח"כ לקחו אותנו לתחנה לחקירה.
לאחר חקירה אישרו לנו לנסוע למסעדה ולקחת דברי בשר כדי שהם לא יתקלקלו.
נסענו ולאחר מכן, הבאנו את המפתחות מהמסעדה למשטרה ושם הייתי עד השעה 17:30 לערך. אח"כ נסעתי הביתה ולא מצאתי לעצמי מקום. במהלך כל היום, דימיטרי היה מתקשר ושואל מה נשמע?. בפעם הראשונה הוא התקשר כשאני הייתי במסעדה. הוא שאל מה נשמע ואמרתי לו שלא יכולה לדבר כי יש משטרה במסעדה. אח"כ הוא התקשר ואמרתי לו מה שקרה והוא ענה כך כאילו הוא שמע את זה בפעם הראשונה, וזה היה נורא. כשהיה מתקשר בירר מה אומרים ואני עניתי לו שזה נורא מה שרושמים באינטרנט, לאחר מכן ביקשתי ממנו לבוא והוא ענה שיש לו עדיין עסקים אבל, לא אמר לי איזה עסקים. כשהגעתי הביתה ראיתי שיש לו בבית עוד מפתחות על המדף. זה היה שני צרורות. לאחר מכן זרקתי גם אותם, כל מפתח בנפרד. בלילה לא ישנתי, לא מצאתי מקום, חשבתי איך כל זה קרה. בבוקר התחילו הצלצולים. בצהריים בערך בשעה 12:00, התחילו להגיד בטלפון מתי ואיפה הלוויה. אני התקשרתי אליו ואמרתי שהוא צריך להגיע. הוא הגיע והיינו ביחד בלוויה. יום למחרת, בערב, נסענו לאילת.
משם התכתבנו דרך האינטרנט והתעניינו מה קורה. למה התחלנו להתעניין?.. כי היו מתקשרים מהמשטרה ומזמינים אותו לחקירה. לפי דעתי זה היה ביום 20.10.09 והוא היה עונה שלא יכול היום אבל ינסה. אח"כ התקשרו אליי ואמרו שביום 21.10.09 שאנחנו נגיע לרמלה למשטרה בשעה 08:30".
ניקח הפסקה לרגע מההודעה של נטליה קרליק, כדי לשרטט ציר זמן, כפי שהיא תיארה אותו:
ב- 16 לאוקטובר, יום לפני הרצח, דמיאן נתן לה טלפון לשימוש ביניהם. באותו יום ביתה נסטיה, או אנסטסיה, חגגה יום הולדת במסעדה. דמיאן הסיע את נטליה למסעדה בסביבות השעה 16:00, בדרך- עברו אצל יאנה אושרנקו לאסוף עוגה ליום ההולדת.
בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, דמיאן התקשר אליה לטלפון שנתן לה, והיא מסרה לו שאדוארד אושרנקו יגיע עם טטיאנה - כלתו.
לפי ההודעה של נטליה, היא לא ראתה את דמיאן מהרגע בו הוריד אותה ב"פרמייר" ועד לשעה 8:00 בבוקר שאחרי, כלומר ב- 17.10, כאשר היא ראתה שעל ידו מלופפת מגבת מלאה בדם.
לאחר מכן, באותו הבוקר- היא ואביו של דמיאן, אולג קרליק, פיזרו בפחי הזבל בסביבתם חפצים של דמיאן- טלפונים וציוד, לבקשתו. מאוחר יותר היא גם זרקה את צרורות המפתחות של דירת בני משפחת אושרנקו, ששכפלה עבור דמיאן כמה ימים קודם לכן.
בשלב זה היא ודמיאן כבר באילת, והם מקבלים עוד ועוד פניות בטלפון מהמשטרה להגיע לתישאול שגרתי.
אינסרט החשד בדמיאן קרליק
בני הזוג בזמן הזה, מתחילים להרגיש שהטבעת מתחילה להתהדק:
ולהמשך הודעתה הכתובה של נטליה קרליק:
"אנחנו לא נסענו (לרמלה, לחקירה), הוא אמר שצריכים לנסוע ויש לי דרכונים של רוסיה. נסענו למצריים. הגענו לשם בשעה 21:00 וישר נסענו לשד"ת ושם אמרו לנו שמאוד קשה עם דרכונים ישראליים בטיסה מספר 4. לאחר מכן נסענו לחברת "טז-טורס", שם התעניינו בקשר לכרטיסים. אמרו לנו שזו שמוכרת כרטיסים תהיה מחר בבוקר אבל נתנו לנו לדבר איתה. הבחורה אמרה לנו שאנו צריכים להגיע למחרת בשעה 09:00. מצאנו מלון, עצרנו. בבוקר, נסענו לשם, קנינו כרטיסים ליום 23.10.09 ז"א שהיינו צריכים להישאר עוד יום אחד. משם גם שאלנו דרך האינטרנט מה נשמע. יותר קרוב לערב, הוא אמר לי "בואי ניכנס לקזינו". לאחר מכן הגיעו אנשים והם ביקשו שנצא. שאלו אותי מה הקשר שלי אליו. יצאנו, הביאו אותנו למשטרה ושאלו מה אנו עושים כאן. הוא ביקש שישאלו באנגלית. אח"כ הסיעו אותנו לתאים ואני הייתי בתא לבד כל הלילה. בבוקר הסיעו אותנו לגבול והעבירו אותנו לישראל. אני פחדתי ממנו, אני פחדתי על המשפחה כי הוא היה מרוגז. אני הרבה פעמים שאלתי אותו מה הוא עשה ולמה? לא חבל לך? והוא כל הזמן שתק".
--------------------------------------------------------------------------------------------
"כשהוא היה מסתכל עליי במבט זועם, אני אמרתי לו שאני עבדתי, היה לנו טוב. שאם אתה חשבת למה לא עצרת אותנו, למה אתה כזה אלים, למה צריך את זה. אני חשבתי שזה יהיה רק גניבה ואתה עשית מה שבראש לא יכול להיכנס, ולא בנפש, ולא בשום מקום. אני כל הזמן הייתי אומרת לו שלא ציפיתי שהוא היה יכול לעשות את זה. הוא היה ממשיך לשתוק, המבט שלו היה ריק ובאותו זמן כועס. אני כל הזמן הייתי מתפלאת שהוא יכול לישון רגוע. אני לא ישנתי, רק הייתי מעשנת בחדר אמבטיה. היה לי גם רצון להכניס אותו כדי שירצח גם אותי. אני מאוד רציתי את זה.
כל מה שרשמתי זה אמת, אני בעצמי רשמתי את זה מכל הלב.
אני מאוד מצטערת על מה שהוא עשה, שלזה יש חלק בהשתתפות שלי, אבל אני לא רציתי מוות של אף אחד אני הייתי רוצה להחזיר הכול.
נפש שלי קרועה לחלקים, אני רוצה רק דבר אחד- שאצל משפחה שלי הכול יהיה בסדר. תשחררו אותם, הם לא מכעס עזרו לי ולו. אני מאוד אוהבת אותם. אצלי אין לי כבר אף אחד. אני לא רוצה כלום רק חירות שלהם נסטנקה (אנסטסיה) מאשה, אולג ואולגה.
יאנה- אני אפילו לא יודעת מה להגיד לך אבל תאמיני לי במילה שאני לא ידעתי מה הוא יעשה שם. אני הייתי נותנת הכול כדי להחזיר את החברות שלנו. את אולי בן אדם היחיד שאמר לי שהוא לא זוג שלי, שמאיפה יש לי כל כך הרבה כוחות לחיות איתו ועם הורים שלו, שזה קשה. שהוא מאוד מחזיק תחת ביקורת שלו ולא סומך עלינו. רק עכשיו אני מבינה - מאוחר.
תסלחי אותי!."
במהלך המשפט נטליה קרליק העידה מטעם התביעה, ונשאלה, בין היתר, מה קרה כשקרליק הגיע הביתה בבוקר לאחר הרצח. לכך השיבה: "היד שלו הייתה חבושה, והיו שם שריטות או שריטה. אני שאלתי מה קרה? והוא אמר שהוא נפצע. לאחר מכן, אמרו לי שהוא כביכול לקח חלק בקטטה. אני שאלתי מה קרה? הוא אמר לי... שהם אינם, הרגתי אותם. ... הוא ביקש ממני שאני אעזור לו עם היד, אטפל בידו. וביקש שאני אזרוק תיק הגב ופריטים כלשהם. .... אני כבר לא זוכרת היטב. אבל הייתה גופיה, נעליים וגם נעלי אצבע. ברור שהייתה שם גם סכין".
ועכשיו אנחנו עם אולג קרליק- אביו של דמיאן.
ב- 23.10, למחרת המעצר של דמיאן ונטליה, נלקחה מאולג הודעה שבה סיפר כי נטליה, אנסטסיה ומאשה הגיעו הביתה ב- 17.10, יום הרצח בשעה 11 בבוקר, בעיניים דומעות, לאחר שהספיקו לחזור למסעדה, וסיפרו שבני משפחת אושרנקו נהרגו. וכך נודע לו לראשונה על מותם. באותו הזמן היו בבית מלבדו גם אשתו אולגה ודמיאן, שישן בחדר.
אולג תאר את הקשר בינו ובין דמיאן כ"לא טוב": כחודש וחצי לפני מסירת ההודעה הם רבו על רקע כלכלי וכמו כן תאר מערכת יחסים עכורה גם עם נטליה: "היחסים לא היו מי יודע מה טובים, שלום שלום... בערך 4 שנים לא יצא לנו לאכול ביחד ארוחת ערב ביחד בבית כל המשפחה, במקרר המצרכים של שתי המשפחות היו מופרדים , לא חגים ולא שבת ביחד" .
לדברי אולג, דמיאן הסיע את נטליה לעבודה, חזר הביתה ונכנס לחדרו. כשהוא הלך לישון, לאחר השעה 22:30, רק דמיאן היה בבית. בשעה 04:00 לערך אולגה אישתו הגיעה מהעבודה. היא שאלה אותו מי בבית והוא השיב שרק דמיאן. הוא ראה את דלת חדרו סגורה אך הוא לא יודע האם היה בחדר באותה עת, לעומת דלתה של נסטסיה שהיתה פתוחה- ולכן העריך שהיא טרם חזרה הביתה. ביום שבת הוא התעורר בשעה 8:00, ובדירה היו אשתו, שישנה, והדלת של חדרו של דמיאן היתה סגורה.
מתפרש מדבריו הראשוניים של אולג כאילו דמיאן היה בכלל בבית בזמן הרצח- ייתכן שהיה לו אליבי מוצק (?).
אולג סיפר שבאותו יום שבת דמיאן הודיע שהוא נוסע לאילת אך לא היה בכך שום דבר מפתיע מאחר והוא ונטליה נהגו לנסוע לאילת מידי פעם. כמו כן הוא זוכר את נטליה מתקשרת לדמיאן ומבקשת ממנו להגיע להלוויה שהתקיימה ביום ראשון.
בסוף הודעתו אמר אולג שהוא לא חיפש, ולכן גם לא הבחין, בפציעה של דמיאן בידו. יום לאחר ההלוויה נטליה ודמיאן הודיעו שהם נוסעים, לא אמרו לאן, שלא ידאגו להם ושהם יחזרו בקרוב. דמיאן התקשר אליו פעם אחת ושאל אותו "מה קורה אבא?" הוא השיב: " הכל בסדר, איפה אתם?" דמיאן לא ענה וניתק, הוא ניסה להתקשר אליו אבל הטלפון שלו היה סגור.
רק יומיים לאחר מכן אולג מסר הודעה אחרת, שונה למדיי: בהודעתו הודה אולג ששיקר בחקירתו הקודמת ואמר כי כעת מוכן לספר את כל האמת:
"ביום שישי אני הייתי לבד בבית וגם דימה היה. בין השעה 02:00 לשעה 03:00 לפנות בוקר ביום שבת ראיתי את דימה יוצא מהבית שיש לו כובע על הראש ויכול להיות מכנס ארוך. בסביבות השעה 04:00 אשתי אולגה חזרה מהעבודה.. ושאלה מי בבית ואני אמרתי לה שאני לבד בבית... וראיתי את דימה הולך ויוצא .. התעוררתי בסביבות שעה 07:00 שמעתי במדרגות את הבנות עולות. הן פתחו את הדלת והן בכו מאוד.. ונטאשה (כלומר, נטליה) התיישבה ליד אשתי וספרה הכל על כך שהגיעה משטרה... נטליה נכנסה לחדר וסגרה את הדלת. ואז היה צלצול בדלת ופתחתי את הדלת לדימה. הוא הוריד את הנעליים בכניסה וראיתי שיש לו משהו עטוף על היד, יד ימין, מגולגל. שאלתי אותו מה קרה לו והוא נפנף אותי ואמר תעזוב אותי ונכנס לחדר של נטליה... הדלת נפתחה ודימה נכנס למקלחת ונטליה נכנסה אחריו עם מגבת והיתה איתו במקלחת וחזרו חזרה לחדר שינה ואחרי זמן מה דימה יצא מחדר השינה ונטליה אחריו. ודימה לבוש יפה.. נטליה לוותה אותו לדלת..שאלתי אותו לאן הוא הולך והוא ענה שאם שואלים אז אני באילת..".
וכאן אנחנו מגיעים למעורבותו של אולג- האם אכן היה לו חלק בהשמדת הראיות, כפי שנטליה תיארה בהודעה שלה?
אולג בחקירתו הכחיש:
בתשובה לשאלה אם הלך עם נטליה והיא זרקה משהו השיב: "אני לא עשיתי שום דבר. אני יצאתי אליה וישבנו על הספסל.. אני לא הייתי באתר בנייה.. ולא הייתי בשירותים כימיים... אני לא זרקתי כלום".
בתגובה לדברי החוקרים כי לאחר עזיבתו של דמיאן את הדירה הוא יצא ביחד עם נטליה עם תיק ובו סכין עטוף בנייר עיתון והם זרקו את הסכין בשירותים כימיים באתר בניה, השיב: "מה אני יכול להגיד ... זה לא נכון. אני לא הלכתי איתה...".
לאחר מכן תיקן את גרסתו בנקודה שבה דמיאן יצא מהבית ביום שבת בבוקר וביקש ממנו להיכנס לחדר של נטליה. נטליה אמרה לו בלחש שדמיאן השאיר תיק גב עם כמה דברים שצריך לזרוק וביקשה ממנו להסתכל אם יש בבית עוד מפתחות של דלתות.
"אצלי בארגז כלים היו כל מיני מפתחות ישנים ואני לקחתי את הצרור מפתחות שהיה שם וזרקתי לאותו תיק גב. מדובר באותו תיק גב שדימה נכנס איתו הביתה בבוקר שהגיע. אני לא ראיתי מה היה באותו התיק באותו הזמן... נטליה נתנה לי בעצמה צרור עם מפתחות ואמרה לי שצריך לזרוק אותם... היא אמרה לי לזרוק את כל המפתחות שיש בבית... אני לקחתי את הצרור שקיבלתי מנטליה ועוד כל מיני מפתחות וזרקתי אותם בתוך התיק גב.. לא ראיתי מה יש בתיק.. יצאנו מהבית.. אני ונטליה יצאנו כדי לזרוק את התיק עם הדברים.. פתחתי את התיק לאחר שהתרחקנו קצת מהבית וראיתי בתיק נעליים מגומי.. גם מכנס קצר, לא בטוח שזה אותו מכנס שדימה חזר איתו הביתה, היה שם גם סמרטוט מקופל עם סימני דם... נטליה הכניסה לתוך התיק סכין שהיא החזיקה אותו מתחת לבית השחי במעיל שלה, הסכין היה עטוף בנייר או עיתון... ראיתי את זה בהמשך שזה סכין... הלכנו ברחוב וזרקנו את המפתחות לשיחים. מפתח או שניים בכל שיח. היו שני צרורות של מפתחות... את רוב המפתחות זרקנו לשיחים אבל כמה גם בפחי אשפה ברחוב.... אני פתחתי את הפח ונטליה התכופפה לפח ושמה בתוך הפח את הסכין שהוא עטוף בנייר.. בשלב זה לא ידעתי עדיין שזה סכין. המשכנו הלאה... היה פח צפרדע גדול ליד בית ספר ושם נטליה זרקה את הסמרטוט והנעליים ואני חושב שגם את השורט... נכנסנו לחצר של בית משותף, הכוונה שלי לחדר אשפה של הבניין... פתחתי פח אחד וזרקתי לתוכו את התיק שכבר היה ריק... נטליה אמרה לי שהיא שכחה שני פלאפונים בבית שגם אותם צריך לשבור ולזרוק... פלאפון אחד היא לקחה ואני את השני... ניסינו לשבור את הפלאפונים בידיים ולא הצלחנו ואז שמנו אותם על הרצפה ושברנו אותם עם הרגליים.. וזרקנו אותם בשיחים מתחת לאיזה בית...
בזמן שזרקנו את הסכין העטוף, בעלת הבית שהפח שייך לה, יצאה החוצה וצעקה לנו משהו בעברית... בדרך נטליה אמרה לי שהיא לא היתה שלמה עם זה ופחדה שבעלת המקום תוכל לראות את הסכין בתוך הפח... בערב, כשהיה כבר חושך, בערך בארבע וחצי, נטליה אמרה לי אבא בוא נלך וניקח את הסכין, כלומר מהפח אשפה של הבית הפרטי... ונטליה התכופפה לתוך הפח והוציאה משם את הסכין שהיתה עטופה בנייר והלכנו... נכנסנו לאתר בנייה... וזרקתי אותה לתוך החור של השירותים.. חזרנו לדעתי בשש".
הוא הבין "שיש צרות". אולג לא סיפר לאף אחד על זריקת החפצים ולא עדכן את אשתו, אך היא הבינה שמתרחש משהו והעלתה השערה שדמיאן מעורב ברצח. הוא תיאר את יחסיו של דמיאן עם בני משפחת אושרנקו וציין שדמיאן הפסיק לעבוד במסעדה בעקבות ויכוח בענייני עבודה עם דימה. אדוארד הזמין את דמיאן ונטליה אליהם הביתה והציע לדמיאן לחזור לעבודה.
ביום 27.10.09 בבוקר אולג הוביל את החוקרים למקומות בהם הוא ונטליה זרקו כל אחד מהמפתחות, והצביע על פח זבל שלתוכו זרקה הנאשמת את הסכין, ומשם הוציאה אותו, ועל המקום שבו זרקה אותו פעם נוספת בתוך תא שירותים, שלא נמצא במקום בזמן ההצבעה.
אולג נשאל מתי הבין שדמיאן מעורב ברצח והשיב "היתה לי תחושה מיד לאחר האירוע והיתה לי תקוות שווא שזה לא הוא, עד שהגיעו שוטרים ועצרו אותי".
אולג סיפר גם שדמיאן חייב לו 10,000 דולר. הוא ביקש ממנו את הכסף וכחודשיים לפני מועד החקירה הוא ביקש מדמיאן שיעזבו את הדירה לדירה משלהם והיה להם ריב בעניין.
בסוף חקירתו אולג נשאל אם הוא מוכן להיכנס לחדר החקירות של דמיאן ולבקש ממנו לספר את האמת והשיב בחיוב. כמו כן השיב בחיוב לשאלה אם הוא מוכן להיכנס ולספר את האמת בנוכחות דמיאן.
לאחר מכן אולג הובל לחדר חקירה סמוך שבו נחקר דמיאן, שם הוא ביקש ממנו שיספר את האמת כדי שהכל ייגמר, שיסתכל איך הוא ואיך אמא שלו נראים, שאם הוא עשה את זה שיפסיק לשתוק, וביקש לתת לו נשיקה. אולג הוחזר לחדר החקירות שלו וציין שהוא שמח שהוא דיבר עם דמיאן והוא מקווה שעכשיו יספר את האמת. כמו כן ביקש שישימו לב שדמיאן עשה בעבר ניסיון אובדני, והוא עלול לנסות להתאבד.
ב- 8.11.09 אמר שצפה בטלוויזיה וראה שנמצא דם בזירה שאינו שייך לקורבנות. הוא ביקש שישחררו אותו ואת אשתו וציין שהוא נמצא בהלם מכך שבנו מעורב באירוע. לדבריו הוא שמע אודות שמו של הנאשם "דמיאן" לראשונה במשטרה, שכן הוא מכיר אותו כדימה או דימיטרי.
כאשר הגיע אולג למסור עדות בפני השופטים, הדברים שמסר בהודעותיו לחוקרים לפני כן שונו ללא היכר. עקב הסתירות בין עדותו של אולג לבין מה שצוטט מתוך הודעתו, ביהמ"ש הכריז עליו כעד עוין ואיפשר לנציג הפרקליטות לחקור אותו בחקירה נגדית. וגם מול החקירה הנגדית המשיך להתכחש במידה מסוימת לדברים שאמר בחקירה. אולג הכחיש שהוא ונטליה חזרו לקחת את הסכין שזרקו בפח של בית פרטי מאחר ובעלת הבית ראתה אותם, ושבהמשך ניסו לחפור בור אבל סוג האדמה לא איפשר להם ולכן הם פנו לאתר בניה ושם זרקו את הסכין לתוך שירותים כימיים.
בתשובה לכך שאילן חואנטו מאתר הבנייה מצא סכין באותם שירותים לשם אמר שזרקו את הסכין, השיב אולג: "אני לא יודע. אני כל הנתונים האלה יתכן שאמרתי אותם, אני אמרתי לכם באיזה מצב אני הייתי".
"אני לא זוכר לפי הזמנים, אבל אני זוכר שהם הגיעו שלושתם, בכו, אני מיד שאלתי מה קרה, הם סיפרו שכך וכך קרה... השתגעו איך דבר כזה קורה. וזהו, הבנות הלכו לישון בחדר השינה שלהם ונטליה הלכה לחדר שלה".
באשר לחקירתו במשטרה אישר אולג שהחוקרים ייעצו לו לספר את האמת, לאחר שנטליה מסרה גרסה לפיה הוא סייע לה לזרוק את החפצים של הנאשם.
גם אימו של דמיאן, אולגה קרליק, נלקחה לחקירה יום לאחר מעצרם של דמיאן ונטליה במצרים, ביום שישי ה- 23.10. בפתח עדותה לחוקרים אמרה אולגה שעל הרצח היא שמעה בדרכה לעבודה , ביום שבת בבוקר. היו פקקים וחסימת דרכים והם הבינו שקרה משהו. כאשר בעל העסק הגיע לעבודה- אמר שהוא שמע שהרגו מישהו מהפרמייר. היא התקשרה הביתה ואולג אמר לה שנטליה כבר יצאה.
לדבריה היא לא מכירה את בני משפחת אושרנקו אבל ראתה את אדוארד, ובעבר ראתה את יאנה ולודמילה, מהחנות שבה עבדו.
בהמשך, אמרה אולגה כי ביום שישי, היום שקדם לרצח, כאשר יצאה לעבודתה בשעה 13:00 לערך- כולם היו בבית. בשעה 03:00 לערך חזרה הביתה. וכך אמרה: "בעלי ישן. אנסטסיה ונטליה היו במסעדה, אנסטסיה ביום הולדת ונטליה בעבודה. כשאני חזרתי הביתה בשעה שלוש ראיתי אותם ישנים- בעלי ישן לידי והבן אצלו בחדר". כלומר, לדבריה- דמיאן בכלל היה בבית, וישן. שוב, גם אולגה, בדומה לאולג באותו יום בדיוק שמסר את הודעתו הראשונית לחוקרים- מציגה תמונה של דמיאן שישן בחדרו. אליבי. החוקרים באותה העת כבר יודעים שהדנ"א שנמצא בזירת הרצח תואם לדנ"א של דמיאן. אבל- בואו לא נשכח- הוריו של דמיאן לא יודעים את זה.
ושוב, בדומה למקרה עם אולג, לאחר מספר ימים הגרסא של אולגה השתנתה מעט: ביום שבת, בשעה 03:00 בערך, כאשר שבה מעבודתה, אולג שכב במיטה והיא ראתה שנעלי הספורט של דמיאן נמצאות ליד הדלת, שהיתה פתוחה מעט. היא שאלה את אולג איפה בנם- והוא השיב שהוא לא יודע. אולגה נשאלה מדוע היא ציינה בהודעתה הקודמת שראתה את הנאשם ישן כששבה מהעבודה בלילה, בליל הרצח, והיא השיבה: "אני אמרתי שראיתי את הנעליים ואת החדר סגור וחשבתי שהוא ישן.. אני לא נכנסתי לחדר שלו". היא נשאלה שוב, האם היא ראתה את הנאשם ביום שבת בבוקר, כאשר התארגנה לצאת לעבודה, והפעם היא השיבה בשלילה וטענה שהיא לא זוכרת. לדבריה הפעם האחרונה שבה ראתה את הנאשם היתה לאחר שהם חזרו מהלוויה "נטשה בכתה ודימה היה כמו המום"."כולם היו עצבניים בגלל הרצח".
לדבריה היא לא קישרה את הנסיעה לרצח אלא חשבה שלנאשם אין עבודה, אז הם נסעו לאילת. החוקר לא ויתר, הוא הטיח בה כי היא חשדה, כבר אז במעורבות בנה. ולכך השיב: "אני שאלתי את בעלי מה אתה חושב- דימה עשה את זה, ובעלי ענה שאינו יודע אבל גם אני חושד כי הם נסעו בפתאומיות... גם נסטייה שאלה אותי אם אבא יכול לעשות את זה ועניתי לה שהוא לא חיה.. היו לי הרגשות, היה לי כבד על הלב.. לכל אמא יש הרגשות וחושים". היא לא שאלה את דמיאן ישירות לדבר מעורבותו ברצח כי "היו לנו יחסים שלפעמים היינו חודשים לא מדברים".
ביום 2.11.09 נאמר לה שדמיאן מסר הודעה במשטרה, הודה ברצח ואף שחזר את המעשה, והיא הגיבה "... שהם נסעו התחלתי לחשוד, רק חשדתי.." החוקר טען מולה שהיא ידעה על הרצח כבר בשבת, ושבשיחה שלה עם בני המשפחה היא אמרה שעליהם לברוח לרוסיה ומנעה ממריה (אחותה של נטליה) לגשת למשטרה. היא הכחישה שעשתה משהו מהסוג הזה.
לדברי אולגה היא לא ראתה את דמיאן פצוע, ובתגובה לדברי החוקר כי עולה מחומר החקירה שהיא ובעלה רכשו עבורו חומר לריפוי פצעים, הגיבה כי חשבה שהוא נחתך באצבע ושאולג אמר לה שצריך ללכת לקנות.
בסוף עדותה לחוקרי המשטרה תארה אולגה את דמיאן כאדם אגרסיבי שמקנא לאשתו. היא טענה שלא ידעה שבנה מעורב ברצח, גם אם חשדה בכך, ולא סייעה להעלים פריטים או חפצים ששימשו לרצח.
בבית המשפט, אולגה תיארה את המפגש שלה עם דמיאן בחדר החקירות, במילים האלו: "אני לא זוכרת מה אמרתי. אמרו לי 'את תשבי כל החיים בכלא ואת תרקבי בכלא' ... כאשר אני ישבתי בתא מבודד באו ואמרו לי שהבן שלי הודה בכל.... כאשר הביאו אותי לתשאול באותו היום ואמרו לי שהוא הודה, הביאו אותו ממש לדקה ואני אמרתי לו- 'דימה למה עשית את זה?' הוא אמר 'אמא לא צריך לעשות כאן קרקס'. ... אני אמרתי- דימוצ'קה למה עשית את זה.
אבל למה אני אמרתי לו ככה? כיוון שבתא אמרו לי שהוא הודה בהכל".
ועכשיו אנחנו מגיעים אל עדותה של אנסטסיה- בתם של דמיאן ונטליה. נכדתם של אולג ואולגה.
צעירה, שחגגה בערב שקדם לרצח יום הולדת במסעדה בבעלות אדוארד, המנוהלת על ידי בני משפחת אושרנקו. בלילה אחד נורא כל עולמה התהפך: לא רק שהוריה נעצרו, אלא גם היא עצמה וגם סבה וסבתה.
אנסטסיה היא מי שעוגת יום ההולדת שלה הוכנה על ידי יאנה אושרנקו, חברתה הטובה- שהפכה לניצולה היחידה של משפחת אושרנקו.
בפתח העדות אנסטסיה תיארה את מהלך האירועים ביום הולדתה ביום שישי: "הלכתי ליום הולדת וזהו, חגגתי אותה....נסעתי לפרימייר בשעה שמונה ומשהו". בהמשך, היא נסעה עם מריה למועדון ואז חזרו לפרמייר, וביחד עם אמה חזרו הביתה. בסביבות השעה 05:00- 04:30, היא הלכה לישון וכשהתעוררה היא ראתה את אמה בדירה, אך לא את אביה. היא ראתה את סבה ואמה יוצאים מהבית עם שקית מפתחות וסבה אמר לה לשכוח מזה.
בהמשך העדות, סיפרה על הסכסוך שהיה בין אביה לבין משפחת אושרנקו- כאשר באחד הימים דימיטרי כינס את העובדים של הפרימייר, אמר להם שדמיאן גנב דברים מהעבודה, ופיטר אותו. הדבר פגע בו.
באשר להתכתבויות איתם, אמרה: "הבנתי שצריך לכתוב להם לא ברור כי חשבתי שאם המשטרה תחפש- אז שזה יהיה לא ברור, אז צריך לכתוב מילים לא ברורות שרק אבא יבין. והם שאלו מה קורה ואם רואים משהו בחדשות ואם מצאו משהו המשטרה, ובחדשות אמרו שמצאו דם שלא שייך למשפחת אושרנקו וכתבנו להם את זה, זה היה ביום שלישי. ביום רביעי חשבתי שמישהו בחוץ כל הזמן יושב ומסתכל ליד הבית ורושם כל רכב שעובר, וישב אולי שלוש שעות וכשהוא הלך מישהו אחר החליף אותו, ואמרתי את זה לסבא שלי. סבא שלי אמר לי להודיע להם שנראה שזה משטרה פה ושנגיד להם לברוח" ... ביום חמישי אמא כתבה לי שהיא עוד תחזור והם אמרו לי ללכת ביום ראשון למשרד הפנים לעשות דרכון ושאלו אותי אם יש לי כסף בחשבון הבנק שלי ואמרו לי לא לבזבז את הכסף ושאם אין צורך אז לא לצאת מהבית... אבא שלי כתב באנגלית שהוא אוהב אותי וסליחה ואמא שלי כתבה ברוסית אנחנו תמיד איתך ושאלוהים ישמור עלייך ואז בכיתי, פחדתי שיתפסו את אמא או את אבא אבל יותר פחדתי על אמא כי ידעתי שהיא לא עשתה כלום והיא רק נסעה עם אבא כי אוהבת אותו ...".
אנסטסיה מסרה בחקירתה הראשית כי לפני שיצאה למסיבת יום ההולדת שלה אביה נכנס לחדרה, חיבק אותה , נישק אותה, ואמר לה סליחה על כל מה שקרה ועל כל מה שיקרה. בדרך כאשר נסעה עם מריה היא חשבה על שנאמר לה ע"י אביה והיא אמרה לה- שהיום יקרה משהו.
בסוף חקירתה הראשית אישרה שהיו לה אופניים ומאז שחזרה מיום ההולדת שלה, האופניים לא היו בסלון. לדבריה "כשהלכתי הם היו ועמדו, כשחזרתי הם לא היו שם", וכן " ... הם אף פעם לא היו במחסן הם כל הזמן היו בבית על יד החלון". לאן הם נעלמו?
עוד סיפרה שביום שבת, בשעה 09:00, אמה העירה אותה, מאחר והיא אמורה הייתה לעבוד. כשהן הגיעו לפרמייר ושמעו על שארע, הן פרצו בבכי ולאחר מכן הן נלקחו לחקירת המשטרה.
יאנה אושרנקו, ביתם של אדוארד ולודמילה ואחותו של דימיטרי, איבדה את כל משפחתה בלילה ההוא. בצהרי יום שבת, ממש כמה שעות לאחר שנודע על הרצח, נגבתה ממנה עדות על ידי החוקרים. באשר לאירוע סיפרה שאביה פתח את המסעדה ביום ו' בשעה 11:00. כשהיא הגיעה לשם בשעה 17:00 הוא כבר לא היה שם, ושב למסעדה ב- 19:00. בשעה 20:30-21:00 הגיעה גם טטיאנה. באשר לאחיה, היא לא יודעת מתי נכנס למסעדה, אך היא הבחינה בו לראשונה רק כאשר ביקשה לצאת מהמסעדה, בשעה 04:00. האירועים התנהלו כרגיל, ללא בעיות מיוחדות, ולא היה ויכוח או מריבה בין בני המשפחה באותו ערב.
באשר למצב הכלכלי שלהם אמרה: "אבא תמיד שמר שלא ניכנס למינוס. אני מניחה שלאבא היה כסף". לבני משפחתה הקרובים לא היו בעיות עם המשטרה. להם חובות כספיים.
לדברי יאנה, הקשר של אביה ואחיה "סביר ונורמאלי". בזמן שהם היו במסעדה, בבית נשארו אמה והילדים של אחיה. יש מפתח לבני המשפחה שהתגוררו בבית- הוריה, אחיה ואשתו וכן לה ובפעם האחרונה היתה אצלם בדירה ביום חמישי בשעה 14:00.
לקראת שעות הערב בשבת ה- 17.10, החוקרים כבר ניסו יותר לגשש אצלה: מה יכול היה להיות המניע למעשה? ומי יכול להיות חשוד? יאנה סיפרה שלא ידוע לה האם אביה שילם בעבר או משלם "פרוטקשיין" או אם הייתה דרישה כזו ולא ידוע לה אם למי מהוריה היה רומן. באשר לאחיה השיבה "יכול להיות אבל אני לא בטוחה. בתקופה שטניה הייתה בהריון מישהי באינטרנט היתה כותבת לה מיילים או התכתבות אחרת ומספרת לה שאחי היה הולך עם נשים אחרות."
ובתשובה לשאלה האם העסקים הלכו טוב בזמן האחרון השיבה "לא טוב. כמכלול... זה נוח לכולם שאין שם הרבה עבודה כי גם אמא (לודמילה) , שהיא היחידה שמתעסקת עם העסק הזה, וזה נוח לה, התעייפה כבר", וכן "המסעדה עבדה בהתחלה חזק. אח"כ היו הרבה הוצאות.. בתקופה האחרונה היו הרבה מפוטרים וממש הרגשנו את הנפילה..".
יומיים לאחר הרצח, ב- 19.10, נשאלה על מפוטרים שכדאי לשים עליהם דגש בחקירה, ויאנה מסרה את שמו של הטבח איגור וכן את שמו של דמיאן: "הוא עבד בצורה יוצאת דופן, אחד הטובים.. וגילינו פעם אני ראיתי אותו במצלמה לוקח בקבוק וודקה ושתייה מהמקרר. לא מיד, אבל אחרי תקופה, אדיק התעמת איתו ופיטר אותו. אבא סלח לו... ושקל להחזיר אותו לעבודה אבל זה לא היה עובר אצל דימה".
העדות האחרונה מתוך בני המשפחה היא זו של מריה- אחותה של נטליה.
העדות הזו, בעיניי יותר משאר העדויות היא המצמררת במיוחד, והמעידה על אופיו של דמיאן- ממבט של אחות שדאגה באמת ובתמים לאחותה. בפתח העדות שמסרה למשטרה בתאריך 23.10 (יום לאחר מעצר אחותה ודמיאן במצרים) אמרה מריה שהיא אחותה של נטליה, שהגיעה לארץ כתיירת ובשבועיים האחרונים עובדת בפרמייר. ביום שבת, כאשר היא ונטליה נסעו לכיוון הפרמייר, הן שמעו בחדשות ברדיו שבני המשפחה נרצחו וכאשר הגיעו למסעדה היתה גם משטרה.
לדבריה, ביום 16.10.09 היא יצאה עם נסטיה לחגוג לה יום הולדת בפרמייר בשעה 20:45 לערך. בבית היו דמיאן ואביו אולג, בשעה 02:00 בערך הן עזבו את המסעדה ומשם הן נסעו לבלות במועדון. בשעה 04:00 הן חזרו לפרמייר ואז חזרו עם נטליה, שסיימה לעבוד. כשהגיעו הביתה אולג ואולגה היו בבית ובאשר לדמיאן? היא לא יודעת מכיוון שדלת חדרו הייתה סגורה והיא לא הבחינה האם רכבו נמצא.
יומיים לאחר מכן מריה נחקרה שוב- בפתח החקירה החוקרים אמרו לה שעולה מחומר החקירה שהיא יודעת מי הרוצחים והיא אף סייעה להם לברוח, ומריה הגיבה: "אני לא יודעת בוודאות מי רצח, אני יכולה לחשוד שזה דימה. בלילה ביום שישי לפני הרצח אנסטסיה סיפרה לי שאבא שלה עצוב, שעובר עליו משהו ונראה בדיכאון והסתגר בחדר, שתה וודקה ובא אליה ואמר לה שהוא אוהב אותה ומצטער על הכל ושהיא תגיד לנטליה שהוא אוהב אותה. נאסטיה לא סיפרה לאמא שלה, היא שתקה, לא רצתה להבהיל אותה או להכניס אותה ללחץ…"
בתשובה לשאלה מדוע היא חושדת שדמיאן הוא הרוצח, השיבה: "הוא אדם מאוד אכזרי, קר, רע, אף פעם לא אהבתי אותו , הוא היה מרביץ לאנסטסיה , סוגר אותה. לפני חודש בערך סיפרה לי נטליה שהיא רבה מאוד חזק עם דימה, בגלל שיחת טלפון שהוא קיבל ממספר חסוי ואמרו לו שנטליה מנהלת רומן עם אחד מהבעלים של המסעדה. (...) דימה היה ביחסים רעים עם משפחת אושרנקו, הוא לא אהב אותם... גם אנסטסיה אמרה לי שהיא מרגישה שזה הוא שרצח. היא גם אמרה שנעלמו זוג נעלי ספורט מהבית, נעליים של דימה... ביום של ההלוויה או למחרת דימה ונטליה אמרו שהם נוסעים לסידורים.. הם לא היו בבית שלושה ימים".
מריה גם שופכת אור על כיצד בכלל לדמיאן היה מפתח לדירתם של בני משפחת אושרנקו: ביום הולדתה של נטליה, היא התבקשה לצאת ולהעביר לדימה מעטפה, שאת תוכנה היא לא ראתה: "דימה פתח לידי את המעטפה וראיתי בפנים צרור מפתחות... לאחר מס' דקות ירדתי אחרי שקיבלתי שיחה ממנו והחזרתי לנטליה. לאחר כמה ימים כאשר ישבנו בבית של יאנה זיהיתי את אותו צרור שנתתי לדימה, בבית של יאנה .. סיפרתי על כך לאנסטסיה והיא אמרה שהוא שוב זומם משהו, אני חשבתי שהוא, דימה, מתכוון לפרוץ.. נטליה אמרה לי אחרי שהחזרתי את המפתח מדימה שקט ולא דיברתי איתה יותר על זה.. הבנתי שדימה רוצה לפרוץ כנראה... אני לא יודעת למה, אבל אני בטוחה שהוא הרוצח.. פחדנו שהוא יפגע בנו על כל מה שאנחנו יודעות...אני חושבת שגם ברוסיה הוא, דימה, היה מעורב במקרה של רצח. מצאתי ארגז ברוסיה בדירה של דימה ונטליה שהיו שם קלטות שמע של צעקות של אנשים כאילו הם עוברים עינויים.. היה לו נשק שוקר חשמלי, עד היום באים אנשים שדורשים כסף וכל מיני מסמכים... בבוקר של הרצח א.ק. אמרה לי שדימה חזר הביתה כאשר הוא מלא בדם והיד שלו חבושה, אמרה שסבא אמר לה את זה לאחר הלוויה, א.ק. ראתה רק את החתך ברגל... אני לא ראיתי את החתכים של דימה... כאשר דימה ונטליה עזבו את הבית הם לקחו איתם שקית זבל שחורה ניילון, היא לא היתה מלאה... מה שבטוח- זה לא היה זבל".
מריה הדגישה כי בליל הרצח נטליה בוודאות לא היתה עם דימה בדירה משום שהיתה כל העת במועדון, אך היא לא שוללת אפשרות שסייעה לו טלפונית.
"בלוויה הוא לא דיבר עם אנשים, בא ונעלם, אני ואנסטסיה בחנו אותו איך הוא מתנהג, הוא היה מרוחק, רצה ללכת משם כל הזמן". לאחר ההלוויה נטליה ודמיאן נסעו בסביבות השעה 23:00 ולמחרת דמיאן שלח למריה מסרון ובו ביקש ממנה להגיע לאינטרנט, שם הם התכתבו, הוא התעניין מה קורה ומה חדש בפרשה, נטליה ביקשה ממנה למסור לאנסטסיה שהיא אוהבת אותה ושהיא הדבר הכי יקר לה בעולם, וכמו כן ביקשה שתמסור שהם ברוסיה, אם תשאל למיקומם.
בסוף חקירתה אמרה מריה כי לאחר האירוע אולגה ישבה איתה ועם אנסטסיה בחדר ואמרה להן שצריך לברוח. היא הסבירה שאם יתגלה שדמיאן הוא הרוצח, יאנה לא תסלח וירצחו את כל המשפחה שלהם ומאז היא כל הזמן אומרת ש"צריך לברוח".
ביום 25.10.09, לפני חצות, התבקש רס"ר דביר ללוות למעצר את מריה. במהלך הליווי היא אמרה לו שלא סיפרה הכל בקשר לנאשם. מריה סיפרה שבת משפחתה ציינה בפניה בעבר שדמיאן היה רוצח שכיר. כמו כן נודע לה שאנסטסיה, בתקופות שהיתה קרובה לאביה, דיברה איתו על כך והוא סיפר לה את קורות חייו, שהיה רוצח שכיר בסנט פטרסבורג וכן הציג בפניה כתבות באינטרנט על חיסולים שביצע. הוא סיפר לה שהיה יושב שעות בפחי אשפה או בשיחים כשהמתין ליעד החיסול- וכיצד היה מחסל אותם. עוד לפי מריה, הוא ריצה מאסר בערב הסעודית בגין עבירות שביצע שם. וכן, דמיאן קרליק מבוקש גם ברוסיה בגין עבירות שביצע- גניבות רכב/מעשי שוד.
אם כן, העדויות מציירות תמונה עגומה למדי: ריחוק בין דמיאן להוריו. חובות. הימורים. האם אכן היה רוצח שכיר? לא ברור, אבל הוא מדבר על כך עם ביתו ומספר לה על רציחות שכביכול ביצע. אלימות כלפיי אנסטסיה. קנאה ורכושנות כלפי נטליה. ניכור מול ההורים. לא חגים, לא שבתות. למרות שגרים יחד. המצרכים המופרדים במקרר. הקור, הריחוק.
ההשפלה שחש מהפיטורים שנעשו בפומבי. החשד שנטליה שוכבת עם אדוארד, שפיטר אותו.
הניגוד הזה בין לפני לאחרי: רק כאשר הוא חשוד ברצח, הוריו פונים אליו בכינוי חיבה… "דימוצ'קה, למה עשית את זה?". כשנטליה מבקשת מאביו של דמיאן לעזור לה להיפטר מהראיות, הוא עוזר.
ההבנה שכל בני משפחתו של דמיאן, לפי העדויות, חשדו שהוא עשה את זה. כולל ביתו.
האם אכן דמיאן קרליק אחראי לרצח של ששת בני משפחת אושרנקו? או שמא, יש הסבר אחר לכל זה...?
משפחה שלמה שחיה תחת אותה קורת גג נמחקה בלילה אחד- הלילה שבין שישי לשבת, ה- 17 לאוקטובר 2009. וכך, בדירה אחת נמצאו גופותיהם של אדוארד- סב המשפחה, לודמילה- הסבתא, דימיטרי וטטיאנה- זוג ההורים, וילדיהם- רושל בת השלוש ונתנאל בן חמישה חודשים.
הפרק הקודם, הראשון בסדרת הפרקים הזו, הוקדש להליך חקירת מז"פ בתיק- ובעיקר ל"ראיית הזהב", שהובילה למציאת החשוד העיקרי ברצח- דמיאן קרליק. אם אתם קוראים עכשיו ולא קראתם את הפרק הקודם, אני מציעה שתעצרו עכשיו ותלכו אל החלק הראשון, לפני שתחזרו לפרק הזה. זה חשוב כדי להבין את הפרק הנוכחי ומה הביא למעצרם של דמיאן ונטליה קרליק כחשודים.
השופטים קיבלו לידיהם את כל הראיות שיכולות לסייע להגיע להכרעת הדין- חוות הדעת המדעיות, תמלולים של חקירות המעורבים במשטרה וכמובן גם מה שהעדים אמרו באופן ישיר במהלך המשפט.
הכרעת הדין בעניינו של דמיאן קרליק ניתנה בשביעי לנובמבר 2011.
עד כמה "ראיית הזהב" הייתה דומיננטית בהכרעת הדין?
אבי דומב: בחולצה אחת היו כל הקורבנות וגם החשוד, וזו בעצם ראייה מאוד משמעותית, שקושרת אותו לזירה. מכאן.. דווקא כשקוראים את הכרעת הדין ואת גזר הדין, ההתייחסות לראיות המדעיות במקרה הזה היא... שולית.
זה אבי דומב- מי שעמד בראש מז"פ בין השנים 2007 ל- 2012, הוא היה המנהל של רן שלף- ראש מעבדת הצתות ששמעתם בפרק הקודם. הוא ליווה את התיק מנקודת המבט הזו. הראיות המדעיות הובילו לחשוד. אבל אלה, לא היוו את העיקר במשפט. מה כן? ההודעות.
הפרק הזה מוקדש לעדויות שפורסמו בהכרעת הדין, ושפכו אור על השתלשלות העניינים. מי היו דמויות המפתח בפרשה? כיצד הגיבו בני משפחתו של קרליק כשנודע להם על הרצח?
נדבר גם על מעורבותה של נטליה קרליק- אשתו של דמיאן, וננסה להבין מה היה חלקה במעשים. ועד כמה בני משפחה נוספים ידעו על כוונותיו של דמיאן קרליק, וניסו לסייע לו?
העדויות של דמויות המפתח בפרשה- כפי שהובאו במהלך החקירה והמשפט.
נטליה קרליק: "יאנה, אני אפילו לא יודעת מה להגיד לך אבל תאמיני לי במילה שאני לא ידעתי מה הוא יעשה שם. אני הייתי נותנת הכול כדי להחזיר את החברות שלנו".
 |
| נטליה קרליק |
המשפט נגד דמיאן קרליק נערך בבית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה, בהרכב של שלושה שופטים: אב בית הדין השופט אברהם טל, השופטת רות לורך והשופט צבי דותן. נגד דמיאן קרליק הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפגוע בדימיטרי אושרנקו (להלן: "דימיטרי" או "דימה") ולבצע שוד שלו ושל אביו אדוארד וברצח שלהם, של אשתו של דימיטרי טטיאנה (להלן גם "טניה") של אשתו של אדוארד, לודמילה ושל ילדיהם של דימיטרי וטטיאנה, רושל בת השלוש ונתנאל בן חמישה חודשים, שבוצע בליל שבת, 17.10.09, בשעות הלילה בדירתם בראשל"צ.
כמו-כן, הואשם דמיאן בשוד של אדוארד ודימיטרי: בכך שלאחר שרצח אותם נטל מתוך התיקים שלהם כספים שהיו בהם; בהצתת מיטותיהם של לודמילה, דימיטרי וטטיאנה לאחר שרצח אותם ובהצתת מגבת מטבח, לאחר שפתח 4 מתוך 5 ברזי גז בכיריים במטבח על מנת להצית את כל הדירה לאחר מעשי הרצח.
נטליה קרליק, אשתו של דמיאן, הואשמה בקשירת קשר עם דמיאן לפגוע בדימיטרי ולשדוד אותו ואת אדוארד, בהריגתם של בני משפחת אושרנקו ובנוסף, בשוד של אדוארד ודימיטרי, ובהשמדת ראיות- כאשר היא ואביו של דמיאן השמידו את הבגדים המגואלים בדם שלבש בזמן ביצוע המעשים בדירת משפחת אושרנקו ותיק גב שבו היו הסכין ששימשה לרצח, צרורות מפתחות של אדוארד ודימיטרי וצרור מפתחות ששכפל דמיאן לצורך פריצתו לדירה.
נטליה ודמיאן קרליק בתחילה, כפרו במעשים המיוחסים להם בכתבי האישום נגדם, אבל בתום פרשת התביעה, ולאחר שמיעת עדות דמיאן במשפט, חלה תפנית משמעותית: נטליה חזרה בה מכפירתה בכתב האישום.
בנובמבר 2010 הציגה הפרקליטות כתב אישום מתוקן בפני בית המשפט המחוזי, בעניינה של נטליה קרליק, לאחר שערכה הסדר טיעון עימה- לפיו היא תודה בעבירות של קשירת קשר לפגוע בדימיטרי ולשדוד אותו ואת אדוארד, בהריגתו של אדוארד בלבד ובעבירות של שוד והשמדת ראיות שיוחסו לה בכתב האישום המקורי, ויוטלו עליה 13 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון בתאריך 22.11.10 ונטליה קרליק אכן נידונה ל- 13 שנות מאסר בפועל מיום מעצרה ול- 18 חודשי מאסר על תנאי.
יש מי שחושבים שהסדר הטיעון לא היה מוצדק-
אבי דומב: אין לזה שום הצדקה, כי מתי כדאי לעשות עסקת טיעון? לפחות להבנתי, זה במקום שאין לך אפשרות לדלות ראיות מספיקות כדי להאשים. במקרה הזה היו מספיק ראיות כדי להאשים את שניהם, כל אחד בנפרד.
צריך לציין כי להסדר הטיעון הזה קדמה ביקורת של השופטת קלרה רג'יאנו בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, על ההחלטה להאשים את נטליה קרליק בהריגת בני משפחת אושרנקו. הדיון המקורי נסוב סביב מעצרה של נטליה קרליק- והאם בית המשפט יאשר את מעצרה עד תום ההליכים. נזכיר, שדמיאן ונטליה נתפסו במצרים לאחר שדגימת הדנ"א שנלקחה מבקבוק שתייה ברכבם, תאם את הדנ"א שעל החולצה שנמצאה בזירת הרצח. הם הובאו לארץ למעצרם, והתברר שהתכנון שלהם היה לברוח- על נטליה נמצאו כרטיסי טיסה. במהלך הדיון על הארכת המעצר לנטליה, בפברואר 2010, כשמונה חודשים לפני הסדר הטיעון כתבה השופטת רג'יאנו שלא ברור לה על סמך מה מייחסת לה הפרקליטות עבירות הריגה: "אין בעובדות כתב האישום כל התייחסות לעבירת ההריגה המיוחסת למשיבה מלבד הסעיף הלקוני בפרק 'סיכום המעשים' בו נאמר: 'במעשים המתוארים לעיל גרמה הנאשמת למותם של…' אפילו מבלי שפורט מכוח מה מייחסים לה את עבירת ההריגה". השופטת רג'יאנו הוסיפה שאם ניתן לייחס לנטליה קרליק את עבירת ההריגה, הרי שיש לייחס אותה רק בעניינם של הסב- אדוארד והאב- דימיטרי.
לפני שנתחיל לצלול פנימה אל העדויות שהוצגו, בין אם כראיות לשופטים ובין אם במהלך המשפט עצמו- קצת הסבר על הקשרים המשפחתיים והחברתיים שקדמו לרצח.
בלי התמונה הזו יהיה קשה לעקוב אחרי כל העדויות.
דמיאן קרליק (מכונה גם: דימה)- הוא כידוע החשוד ברצח בשלב הזה. הוגש נגדו כתב האישום החמור ביותר שכולל רצח בכוונה תחילה של ששת בני משפחת אושרנקו, שוד, הצתה והתפרצות למקום מגורים וגניבה.
נטליה קרליק- אישתו של דמיאן קרליק, הורשעה בהסדר טיעון בהריגתו של אדוארד אושרנקו (סב המשפחה) בלבד, ובעבירות של שוד ובהשמדת ראיות.
זה המקום לציין שבדומה לכך שבבית משפחת אושרנקו התגוררו תחת אותה קורת גג גם דור הסבים- אדוארד ולודמילה, גם הורים- דימיטרי וטטיאנה וגם נכדים- רושל ונתנאל, כך גם בבית משפחת קרליק התגוררו יחד: גם דמיאן ונטליה קרליק, גם הוריו של קרליק- אולג ואולגה קרליק וגם ביתם של דמיאן ונטליה- אנסטסיה.
אולג קרליק, אביו של דמיאן, הואשם בהשמדת ראיות, אבל בזמן משפטו של דמיאן- טרם הוכרע דינו.
אולגה קרליק, אמו של דמיאן- נעצרה בתחילה בחשד למעורבות בהשמדת ראיות, אולם שוחררה בהמשך.
אנסטסיה (מכונה גם: נסטיה)- ביתם של דמיאן ונטליה קרליק- נעצרה גם היא בתחילה, אך שוחררה בהמשך.
כך גם מריה אילניק (מכונה גם: מאשה)- אחותה של נטליה, דודתה של אנסטסיה, ששהתה באותה מסגרת זמן בביתם כאורחת שהגיעה לבקר את אחותה ומשפחתה.
וזה המקום לציין שגם לדימיטרי אושרנקו הייתה אחות- בת נוספת לאדוארד ולודמילה, דודה לרושל ונתנאל הקטנים. יאנה אושרנקו היא היחידה מבין בני משפחת אושרנקו שלא התגוררה איתם, אלא בדירה נפרדת בסמוך. עובדה זו ככל הנראה הצילה את חייה. יאנה אושרנקו וא.ק, היו חברות.
מטעם המדינה העידו נטליה קרליק ואחותה, הוריו של דמיאן קרליק, בתם של דמיאן ונטליה והוגשו הודעות יאנה אושרנקו. כמו כן, העידו החוקרים בין היתר: שוטר שהביא את קרליק ממצרים, רן שלף- מומחה מז"פ לחקירת שריפות שהיה איתנו בפרק הקודם, מומחה מז"פ לדנ"א יונתן רוט ועוד.
נתחיל עם נטליה קרליק. כחודשיים לאחר שנגזר דינה בהתאם להסדר הטיעון, בתאריך 26.1.11 העידה נטליה בפני השופטים במשפטו של דמיאן קרליק.
השופטים קיבלו לידיהם גם הודעה, מעין מכתב, שנטליה כתבה ברוסית- שתורגם וצורף במלואו להכרעת הדין. לפני שנעבור לתוכן ההודעה קצת על השמות: דמיאן, דימיטרי, דימה- אותו דבר. ברוב הפעמים היא מתכוונת לדמיאן ואין להתבלבל בינו לבין דימיטרי אושרנקו- אם כי לשניהם הכינוי היה "דימה". אחותה של נטליה, מריה מכונה גם "מאשה". באופן כללי, לעיתים הקשר בין שם "רשמי" לשם חיבה, במיוחד בשפה הרוסית, הוא מקרי בהחלט. עשיתי כמיטב יכולתי כדי שבכל זאת ומבלי לפגוע בציטוט- יהיה ברור בכל שלב במי מדובר.
נטליה לוקחת את קוראי ההודעה לרקע שהוביל למעשיו, ובמיוחד לימים שקדמו לרצח ולאחריו.
"אני נתתי מפתחות לבעלי מהדירה של הנפטר. לקחתי אותם מיאנה (יאנה אושרנקו) בזמן אירוע שהיה במסעדה. נתתי למריה אותם, כדי שדימה (דמיאן) יעשה שכפול. אחר כך הוא הגיע ומסר את המפתחות למאשה (מריה, אחותה). אני שמתי אותם בחזרה.
אני חושבת שמאשה אפילו לא הבינה מה קרה. ידעתי שדימיטרי (שוב, דמיאן) רוצה לגנוב את הדירה (אני עשיתי זאת כי רציתי לקבל כסף כדי שיהיה לי כסף להחזיר חובות ולקנות בית. כאשר הגענו לישראל (מרוסיה), היה הכול בסדר (...) דמיאן עבד באולם שנקרא "פרמייר", כמלצר ראשי. אני בזמן הזה עבדתי מאוד קשה (בבוקר עבדתי בבית אבות בניקיון כל השבוע חוץ משבת. נסעתי בשעה 6:30 ובערב כאשר היו אירועים עבדתי במסעדה). עבדתי בשתי עבודות, כך זה נמשך בערך שנה. נהיה לנו כסף. לאחר כמה זמן, כאשר האשימו אותו בגניבת וודקה, הוא עזב את המסעדה וגם אני. אז התחילה בעיה, הוא התחיל לשחק בקזינו - להפסיד כסף ובזמן קצר כל מה שהרווחנו הוא הפסיד. הוא שכנע אותי למכור דירה ברוסיה ואני נסעתי לשם ומכרתי.
הוא היה נותן את כל המשכורת עבור חובות. (...) הוא התחיל להיות חייב להורים שלו אשר חסכו כסף לדירה. הם כל הזמן היו שואלים אותי וגם אותו מתי הוא יחזיר. אני מבינה אותם, הם מבוגרים, הם רוצים לגור בנפרד ופה אנחנו הולכים ומרעישים (לגור בנפרד זה בכלל יקר). ואז זה התחיל שהוא יגנוב את הדירה של אדוארד או יגנוב מאדוארד את המזוודה עם הכסף. הוא היה פשוט בטוח שכסף אחרי האירועים, אדוארד מביא הביתה."
נטליה ממשיכה במכתב, ומתארת את הערב שקדם לרצח:
"ב- 16 לאוקטובר הוא נתן לי טלפון ואמר שאני צריכה להגיד לו רק את זה: שאדוארד הולך הביתה, או לא. באותו יום, הבת שלנו נסטיה חגגה יום הולדת במסעדה עם חברים. הוא הסיע אותי לעבודה בערך בשעה 16:00. לפני זה, עברנו דרך יאנה והיא העבירה עוגה בשביל נסטיה. אני כל הזמן הייתי בעבודה עד 04:30 בבוקר. בכל הזמן הזה, התקשרתי פעם אחת- בערך בשעה 21:10 ואמרתי שבאה נסטיה ושהיא מאוד יפה. הוא שמע וענה שיכול להיות שייסע לטאבה (קזינו). אני אפילו נרגעתי איפשהו. זה אומר, שהוא לא רוצה לגנוב את המזוודה מאדוארד. האירוע נגמר בשעה 2:00 בלילה. כרגיל, הלכתי למסור כסף לאדוארד, זו העבודה שלי. בזמן הזה הבת שלי, מאריה, ג'ניה וסשה ביקשו ללכת לדיסקוטק, אבל אמרתי להם שבשעה 4 הן יחזרו למסעדה וניסע ביחד הביתה. כאשר אני מסרתי כסף, ראיתי את טניה (הכוונה לטטיאנה), היא הגיעה להחליף כסף מהבר, כסף גדול לכסף קטן כי לא היה שם עודף. (...) כשהכנו הכל בערך בשעה 04:15, הגיעו מאשה, נסטיה, ג'ניה וסשה. התחלנו להכין את עצמנו לבית. נסענו הביתה עם סשה ברכב שלו, היינו סשה, יאנה, מאשה, נסטיה ואני. הורדנו את יאנה ראשונה, אחר כך ירדנו אנחנו. כאשר הגענו לדלת התקשר הטלפון- לא שלי, אלא זה שנתן לי דימה (דמיאן). בזמן קצר, בראש שלי עבר אצל מי זה מתקשר, צלצול לא מוכר. רק לאחר מכן, הבנתי שזה הטלפון שנתן לי דימה. הכנסתי את הבנות הביתה ויצאתי לרחוב כדי לא להעיר את ההורים והתקשרתי. הוא לא ענה ואחר כך התקשר מיד ושאל- לא זוכרת במדויק, משהו כמו "נו מה"? עניתי לו שכולם שם ושה"גדול" יבוא כנראה "איתה". גדול - "אדוארד", ואיתה- התכוונתי ל"טניה". כך אני אמרתי כדי שהוא לא יחכה לאדוארד כי הוא לא לבד. ישר נכנסתי הביתה וזמן מה ישבתי וחשבתי שהוא יחזור אולי בעוד 10-15 דקות, החלפתי בגדים והלכתי דרך הבניינים, לא יודעת, אני לא מצאתי לעצמי מקום, כל הזמן חשבתי למה עניתי לטלפון והתקשרתי. אחר כך חזרתי הביתה, אך לא אמרתי וכל הזמן הטרידה אותי השאלה למה הוא לא פה.
הוא הגיע בערך בשעה 08:00 (אני לא זוכרת בדיוק), על היד שלו היתה מלופפת מגבת, היא הייתה כולה בדם והוא היה כמו משוגע. שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי "זהו, הם אינם, אני הרגתי את כולם". בשלב הזה, לפי דעתי אני גם השתגעתי. לא הפרעתי, מה אני צריכה לעשות, אני לא רציתי את זה. אצלי הכל בפנים התפרק. אני הבנתי ולא הבנתי מה קורה. הוא כעס וצעק "תעזרי לי לשטוף, להתלבש, אני נוסע לטאבה, הכל תזרקי (דברים, טלפונים)" אני הבנתי רק דבר אחד וזה שאני קשורה איתו. רציתי כסף קל ויצא שנכנסתי יותר מדי עמוק. (...) כאשר הוא יצא מהבית, נסע לטאבה אז שאלתי אותו ליד היציאה מהבית- "למה עשית את זה" והוא טרק את הדלת בפנים. לי נראה שאם הייתי עומדת בכניסה הוא היה נותן לי מכה ומוחץ אותי בדלת.
התחלתי להבין שהוא הרג לא רק משפחה אחת, אלא הוא הרג גם את המשפחה שלנו. כל הזמן אני חושבת על כך. ביקשתי מאבא של דימה ללכת איתי וביחד איתו בכל מקום זרקנו לפחי זבל. אח"כ אנחנו (אני ואבא של דימה) הגענו הביתה. אני, נסטיה ומאשה התחלנו להתארגן לעבודה. אני כל הזמן חשבתי על המילים שלו אבל לא רציתי להאמין. אח"כ הזמנו מונית כדי לנסוע לעבודה. כשיצאנו לרחוב, התקשרה אליי יאנה והתחילה להגיד בקול מתרגש שאני אגיע אליה הביתה כדי שהדודה תיתן את המפתחות של האולם כדי שאני אכנס לשם ואבטל את כל הארועים. אני שאלתי אותה מה קרה, היא ענתה לי שאני לא אשאל שאלות. אני עשיתי כך והגעתי עד הבית שלה ולקחתי את המפתחות ונסעתי לאולם. עליתי למעלה למטבח כדי להגיד לטבח שאנחנו לא עובדים. לאחר מכן, ירדנו למטה, הגיעה משטרה וביקשו תעודות שלנו. במסעדה נשארו אני, נסטיה ואהרון הטבח, שוטר לקח מאיתנו תעודות וטלפונים. לאחר מכן, הגיעו שוטרים אחרים והחלו לעשות חיפוש באולם ולקחו מחשבים ואני הראיתי להם את כל המשרדים. אח"כ לקחו אותנו לתחנה לחקירה.
לאחר חקירה אישרו לנו לנסוע למסעדה ולקחת דברי בשר כדי שהם לא יתקלקלו.
נסענו ולאחר מכן, הבאנו את המפתחות מהמסעדה למשטרה ושם הייתי עד השעה 17:30 לערך. אח"כ נסעתי הביתה ולא מצאתי לעצמי מקום. במהלך כל היום, דימיטרי היה מתקשר ושואל מה נשמע?. בפעם הראשונה הוא התקשר כשאני הייתי במסעדה. הוא שאל מה נשמע ואמרתי לו שלא יכולה לדבר כי יש משטרה במסעדה. אח"כ הוא התקשר ואמרתי לו מה שקרה והוא ענה כך כאילו הוא שמע את זה בפעם הראשונה, וזה היה נורא. כשהיה מתקשר בירר מה אומרים ואני עניתי לו שזה נורא מה שרושמים באינטרנט, לאחר מכן ביקשתי ממנו לבוא והוא ענה שיש לו עדיין עסקים אבל, לא אמר לי איזה עסקים. כשהגעתי הביתה ראיתי שיש לו בבית עוד מפתחות על המדף. זה היה שני צרורות. לאחר מכן זרקתי גם אותם, כל מפתח בנפרד. בלילה לא ישנתי, לא מצאתי מקום, חשבתי איך כל זה קרה. בבוקר התחילו הצלצולים. בצהריים בערך בשעה 12:00, התחילו להגיד בטלפון מתי ואיפה הלוויה. אני התקשרתי אליו ואמרתי שהוא צריך להגיע. הוא הגיע והיינו ביחד בלוויה. יום למחרת, בערב, נסענו לאילת.
משם התכתבנו דרך האינטרנט והתעניינו מה קורה. למה התחלנו להתעניין?.. כי היו מתקשרים מהמשטרה ומזמינים אותו לחקירה. לפי דעתי זה היה ביום 20.10.09 והוא היה עונה שלא יכול היום אבל ינסה. אח"כ התקשרו אליי ואמרו שביום 21.10.09 שאנחנו נגיע לרמלה למשטרה בשעה 08:30".
ניקח הפסקה לרגע מההודעה של נטליה קרליק, כדי לשרטט ציר זמן, כפי שהיא תיארה אותו:
ב- 16 לאוקטובר, יום לפני הרצח, דמיאן נתן לה טלפון לשימוש ביניהם. באותו יום ביתה נסטיה, או אנסטסיה, חגגה יום הולדת במסעדה. דמיאן הסיע את נטליה למסעדה בסביבות השעה 16:00, בדרך- עברו אצל יאנה אושרנקו לאסוף עוגה ליום ההולדת.
בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, דמיאן התקשר אליה לטלפון שנתן לה, והיא מסרה לו שאדוארד אושרנקו יגיע עם טטיאנה - כלתו.
לפי ההודעה של נטליה, היא לא ראתה את דמיאן מהרגע בו הוריד אותה ב"פרמייר" ועד לשעה 8:00 בבוקר שאחרי, כלומר ב- 17.10, כאשר היא ראתה שעל ידו מלופפת מגבת מלאה בדם.
לאחר מכן, באותו הבוקר- היא ואביו של דמיאן, אולג קרליק, פיזרו בפחי הזבל בסביבתם חפצים של דמיאן- טלפונים וציוד, לבקשתו. מאוחר יותר היא גם זרקה את צרורות המפתחות של דירת בני משפחת אושרנקו, ששכפלה עבור דמיאן כמה ימים קודם לכן.
בשלב זה היא ודמיאן כבר באילת, והם מקבלים עוד ועוד פניות בטלפון מהמשטרה להגיע לתישאול שגרתי.
אינסרט החשד בדמיאן קרליק
בני הזוג בזמן הזה, מתחילים להרגיש שהטבעת מתחילה להתהדק:
ולהמשך הודעתה הכתובה של נטליה קרליק:
"אנחנו לא נסענו (לרמלה, לחקירה), הוא אמר שצריכים לנסוע ויש לי דרכונים של רוסיה. נסענו למצריים. הגענו לשם בשעה 21:00 וישר נסענו לשד"ת ושם אמרו לנו שמאוד קשה עם דרכונים ישראליים בטיסה מספר 4. לאחר מכן נסענו לחברת "טז-טורס", שם התעניינו בקשר לכרטיסים. אמרו לנו שזו שמוכרת כרטיסים תהיה מחר בבוקר אבל נתנו לנו לדבר איתה. הבחורה אמרה לנו שאנו צריכים להגיע למחרת בשעה 09:00. מצאנו מלון, עצרנו. בבוקר, נסענו לשם, קנינו כרטיסים ליום 23.10.09 ז"א שהיינו צריכים להישאר עוד יום אחד. משם גם שאלנו דרך האינטרנט מה נשמע. יותר קרוב לערב, הוא אמר לי "בואי ניכנס לקזינו". לאחר מכן הגיעו אנשים והם ביקשו שנצא. שאלו אותי מה הקשר שלי אליו. יצאנו, הביאו אותנו למשטרה ושאלו מה אנו עושים כאן. הוא ביקש שישאלו באנגלית. אח"כ הסיעו אותנו לתאים ואני הייתי בתא לבד כל הלילה. בבוקר הסיעו אותנו לגבול והעבירו אותנו לישראל. אני פחדתי ממנו, אני פחדתי על המשפחה כי הוא היה מרוגז. אני הרבה פעמים שאלתי אותו מה הוא עשה ולמה? לא חבל לך? והוא כל הזמן שתק".
--------------------------------------------------------------------------------------------
"כשהוא היה מסתכל עליי במבט זועם, אני אמרתי לו שאני עבדתי, היה לנו טוב. שאם אתה חשבת למה לא עצרת אותנו, למה אתה כזה אלים, למה צריך את זה. אני חשבתי שזה יהיה רק גניבה ואתה עשית מה שבראש לא יכול להיכנס, ולא בנפש, ולא בשום מקום. אני כל הזמן הייתי אומרת לו שלא ציפיתי שהוא היה יכול לעשות את זה. הוא היה ממשיך לשתוק, המבט שלו היה ריק ובאותו זמן כועס. אני כל הזמן הייתי מתפלאת שהוא יכול לישון רגוע. אני לא ישנתי, רק הייתי מעשנת בחדר אמבטיה. היה לי גם רצון להכניס אותו כדי שירצח גם אותי. אני מאוד רציתי את זה.
כל מה שרשמתי זה אמת, אני בעצמי רשמתי את זה מכל הלב.
אני מאוד מצטערת על מה שהוא עשה, שלזה יש חלק בהשתתפות שלי, אבל אני לא רציתי מוות של אף אחד אני הייתי רוצה להחזיר הכול.
נפש שלי קרועה לחלקים, אני רוצה רק דבר אחד- שאצל משפחה שלי הכול יהיה בסדר. תשחררו אותם, הם לא מכעס עזרו לי ולו. אני מאוד אוהבת אותם. אצלי אין לי כבר אף אחד. אני לא רוצה כלום רק חירות שלהם נסטנקה (אנסטסיה) מאשה, אולג ואולגה.
יאנה- אני אפילו לא יודעת מה להגיד לך אבל תאמיני לי במילה שאני לא ידעתי מה הוא יעשה שם. אני הייתי נותנת הכול כדי להחזיר את החברות שלנו. את אולי בן אדם היחיד שאמר לי שהוא לא זוג שלי, שמאיפה יש לי כל כך הרבה כוחות לחיות איתו ועם הורים שלו, שזה קשה. שהוא מאוד מחזיק תחת ביקורת שלו ולא סומך עלינו. רק עכשיו אני מבינה - מאוחר.
תסלחי אותי!."
במהלך המשפט נטליה קרליק העידה מטעם התביעה, ונשאלה, בין היתר, מה קרה כשקרליק הגיע הביתה בבוקר לאחר הרצח. לכך השיבה: "היד שלו הייתה חבושה, והיו שם שריטות או שריטה. אני שאלתי מה קרה? והוא אמר שהוא נפצע. לאחר מכן, אמרו לי שהוא כביכול לקח חלק בקטטה. אני שאלתי מה קרה? הוא אמר לי... שהם אינם, הרגתי אותם. ... הוא ביקש ממני שאני אעזור לו עם היד, אטפל בידו. וביקש שאני אזרוק תיק הגב ופריטים כלשהם. .... אני כבר לא זוכרת היטב. אבל הייתה גופיה, נעליים וגם נעלי אצבע. ברור שהייתה שם גם סכין".
ועכשיו אנחנו עם אולג קרליק- אביו של דמיאן.
 |
| אולג ואולגה קרליק, מחוץ לאולם ביהמ"ש. צילום: ירון ברנר ל- ynet |
ב- 23.10, למחרת המעצר של דמיאן ונטליה, נלקחה מאולג הודעה שבה סיפר כי נטליה, אנסטסיה ומאשה הגיעו הביתה ב- 17.10, יום הרצח בשעה 11 בבוקר, בעיניים דומעות, לאחר שהספיקו לחזור למסעדה, וסיפרו שבני משפחת אושרנקו נהרגו. וכך נודע לו לראשונה על מותם. באותו הזמן היו בבית מלבדו גם אשתו אולגה ודמיאן, שישן בחדר.
אולג תאר את הקשר בינו ובין דמיאן כ"לא טוב": כחודש וחצי לפני מסירת ההודעה הם רבו על רקע כלכלי וכמו כן תאר מערכת יחסים עכורה גם עם נטליה: "היחסים לא היו מי יודע מה טובים, שלום שלום... בערך 4 שנים לא יצא לנו לאכול ביחד ארוחת ערב ביחד בבית כל המשפחה, במקרר המצרכים של שתי המשפחות היו מופרדים , לא חגים ולא שבת ביחד" .
לדברי אולג, דמיאן הסיע את נטליה לעבודה, חזר הביתה ונכנס לחדרו. כשהוא הלך לישון, לאחר השעה 22:30, רק דמיאן היה בבית. בשעה 04:00 לערך אולגה אישתו הגיעה מהעבודה. היא שאלה אותו מי בבית והוא השיב שרק דמיאן. הוא ראה את דלת חדרו סגורה אך הוא לא יודע האם היה בחדר באותה עת, לעומת דלתה של נסטסיה שהיתה פתוחה- ולכן העריך שהיא טרם חזרה הביתה. ביום שבת הוא התעורר בשעה 8:00, ובדירה היו אשתו, שישנה, והדלת של חדרו של דמיאן היתה סגורה.
מתפרש מדבריו הראשוניים של אולג כאילו דמיאן היה בכלל בבית בזמן הרצח- ייתכן שהיה לו אליבי מוצק (?).
אולג סיפר שבאותו יום שבת דמיאן הודיע שהוא נוסע לאילת אך לא היה בכך שום דבר מפתיע מאחר והוא ונטליה נהגו לנסוע לאילת מידי פעם. כמו כן הוא זוכר את נטליה מתקשרת לדמיאן ומבקשת ממנו להגיע להלוויה שהתקיימה ביום ראשון.
בסוף הודעתו אמר אולג שהוא לא חיפש, ולכן גם לא הבחין, בפציעה של דמיאן בידו. יום לאחר ההלוויה נטליה ודמיאן הודיעו שהם נוסעים, לא אמרו לאן, שלא ידאגו להם ושהם יחזרו בקרוב. דמיאן התקשר אליו פעם אחת ושאל אותו "מה קורה אבא?" הוא השיב: " הכל בסדר, איפה אתם?" דמיאן לא ענה וניתק, הוא ניסה להתקשר אליו אבל הטלפון שלו היה סגור.
רק יומיים לאחר מכן אולג מסר הודעה אחרת, שונה למדיי: בהודעתו הודה אולג ששיקר בחקירתו הקודמת ואמר כי כעת מוכן לספר את כל האמת:
"ביום שישי אני הייתי לבד בבית וגם דימה היה. בין השעה 02:00 לשעה 03:00 לפנות בוקר ביום שבת ראיתי את דימה יוצא מהבית שיש לו כובע על הראש ויכול להיות מכנס ארוך. בסביבות השעה 04:00 אשתי אולגה חזרה מהעבודה.. ושאלה מי בבית ואני אמרתי לה שאני לבד בבית... וראיתי את דימה הולך ויוצא .. התעוררתי בסביבות שעה 07:00 שמעתי במדרגות את הבנות עולות. הן פתחו את הדלת והן בכו מאוד.. ונטאשה (כלומר, נטליה) התיישבה ליד אשתי וספרה הכל על כך שהגיעה משטרה... נטליה נכנסה לחדר וסגרה את הדלת. ואז היה צלצול בדלת ופתחתי את הדלת לדימה. הוא הוריד את הנעליים בכניסה וראיתי שיש לו משהו עטוף על היד, יד ימין, מגולגל. שאלתי אותו מה קרה לו והוא נפנף אותי ואמר תעזוב אותי ונכנס לחדר של נטליה... הדלת נפתחה ודימה נכנס למקלחת ונטליה נכנסה אחריו עם מגבת והיתה איתו במקלחת וחזרו חזרה לחדר שינה ואחרי זמן מה דימה יצא מחדר השינה ונטליה אחריו. ודימה לבוש יפה.. נטליה לוותה אותו לדלת..שאלתי אותו לאן הוא הולך והוא ענה שאם שואלים אז אני באילת..".
וכאן אנחנו מגיעים למעורבותו של אולג- האם אכן היה לו חלק בהשמדת הראיות, כפי שנטליה תיארה בהודעה שלה?
אולג בחקירתו הכחיש:
בתשובה לשאלה אם הלך עם נטליה והיא זרקה משהו השיב: "אני לא עשיתי שום דבר. אני יצאתי אליה וישבנו על הספסל.. אני לא הייתי באתר בנייה.. ולא הייתי בשירותים כימיים... אני לא זרקתי כלום".
בתגובה לדברי החוקרים כי לאחר עזיבתו של דמיאן את הדירה הוא יצא ביחד עם נטליה עם תיק ובו סכין עטוף בנייר עיתון והם זרקו את הסכין בשירותים כימיים באתר בניה, השיב: "מה אני יכול להגיד ... זה לא נכון. אני לא הלכתי איתה...".
לאחר מכן תיקן את גרסתו בנקודה שבה דמיאן יצא מהבית ביום שבת בבוקר וביקש ממנו להיכנס לחדר של נטליה. נטליה אמרה לו בלחש שדמיאן השאיר תיק גב עם כמה דברים שצריך לזרוק וביקשה ממנו להסתכל אם יש בבית עוד מפתחות של דלתות.
"אצלי בארגז כלים היו כל מיני מפתחות ישנים ואני לקחתי את הצרור מפתחות שהיה שם וזרקתי לאותו תיק גב. מדובר באותו תיק גב שדימה נכנס איתו הביתה בבוקר שהגיע. אני לא ראיתי מה היה באותו התיק באותו הזמן... נטליה נתנה לי בעצמה צרור עם מפתחות ואמרה לי שצריך לזרוק אותם... היא אמרה לי לזרוק את כל המפתחות שיש בבית... אני לקחתי את הצרור שקיבלתי מנטליה ועוד כל מיני מפתחות וזרקתי אותם בתוך התיק גב.. לא ראיתי מה יש בתיק.. יצאנו מהבית.. אני ונטליה יצאנו כדי לזרוק את התיק עם הדברים.. פתחתי את התיק לאחר שהתרחקנו קצת מהבית וראיתי בתיק נעליים מגומי.. גם מכנס קצר, לא בטוח שזה אותו מכנס שדימה חזר איתו הביתה, היה שם גם סמרטוט מקופל עם סימני דם... נטליה הכניסה לתוך התיק סכין שהיא החזיקה אותו מתחת לבית השחי במעיל שלה, הסכין היה עטוף בנייר או עיתון... ראיתי את זה בהמשך שזה סכין... הלכנו ברחוב וזרקנו את המפתחות לשיחים. מפתח או שניים בכל שיח. היו שני צרורות של מפתחות... את רוב המפתחות זרקנו לשיחים אבל כמה גם בפחי אשפה ברחוב.... אני פתחתי את הפח ונטליה התכופפה לפח ושמה בתוך הפח את הסכין שהוא עטוף בנייר.. בשלב זה לא ידעתי עדיין שזה סכין. המשכנו הלאה... היה פח צפרדע גדול ליד בית ספר ושם נטליה זרקה את הסמרטוט והנעליים ואני חושב שגם את השורט... נכנסנו לחצר של בית משותף, הכוונה שלי לחדר אשפה של הבניין... פתחתי פח אחד וזרקתי לתוכו את התיק שכבר היה ריק... נטליה אמרה לי שהיא שכחה שני פלאפונים בבית שגם אותם צריך לשבור ולזרוק... פלאפון אחד היא לקחה ואני את השני... ניסינו לשבור את הפלאפונים בידיים ולא הצלחנו ואז שמנו אותם על הרצפה ושברנו אותם עם הרגליים.. וזרקנו אותם בשיחים מתחת לאיזה בית...
בזמן שזרקנו את הסכין העטוף, בעלת הבית שהפח שייך לה, יצאה החוצה וצעקה לנו משהו בעברית... בדרך נטליה אמרה לי שהיא לא היתה שלמה עם זה ופחדה שבעלת המקום תוכל לראות את הסכין בתוך הפח... בערב, כשהיה כבר חושך, בערך בארבע וחצי, נטליה אמרה לי אבא בוא נלך וניקח את הסכין, כלומר מהפח אשפה של הבית הפרטי... ונטליה התכופפה לתוך הפח והוציאה משם את הסכין שהיתה עטופה בנייר והלכנו... נכנסנו לאתר בנייה... וזרקתי אותה לתוך החור של השירותים.. חזרנו לדעתי בשש".
הוא הבין "שיש צרות". אולג לא סיפר לאף אחד על זריקת החפצים ולא עדכן את אשתו, אך היא הבינה שמתרחש משהו והעלתה השערה שדמיאן מעורב ברצח. הוא תיאר את יחסיו של דמיאן עם בני משפחת אושרנקו וציין שדמיאן הפסיק לעבוד במסעדה בעקבות ויכוח בענייני עבודה עם דימה. אדוארד הזמין את דמיאן ונטליה אליהם הביתה והציע לדמיאן לחזור לעבודה.
ביום 27.10.09 בבוקר אולג הוביל את החוקרים למקומות בהם הוא ונטליה זרקו כל אחד מהמפתחות, והצביע על פח זבל שלתוכו זרקה הנאשמת את הסכין, ומשם הוציאה אותו, ועל המקום שבו זרקה אותו פעם נוספת בתוך תא שירותים, שלא נמצא במקום בזמן ההצבעה.
אולג נשאל מתי הבין שדמיאן מעורב ברצח והשיב "היתה לי תחושה מיד לאחר האירוע והיתה לי תקוות שווא שזה לא הוא, עד שהגיעו שוטרים ועצרו אותי".
אולג סיפר גם שדמיאן חייב לו 10,000 דולר. הוא ביקש ממנו את הכסף וכחודשיים לפני מועד החקירה הוא ביקש מדמיאן שיעזבו את הדירה לדירה משלהם והיה להם ריב בעניין.
בסוף חקירתו אולג נשאל אם הוא מוכן להיכנס לחדר החקירות של דמיאן ולבקש ממנו לספר את האמת והשיב בחיוב. כמו כן השיב בחיוב לשאלה אם הוא מוכן להיכנס ולספר את האמת בנוכחות דמיאן.
לאחר מכן אולג הובל לחדר חקירה סמוך שבו נחקר דמיאן, שם הוא ביקש ממנו שיספר את האמת כדי שהכל ייגמר, שיסתכל איך הוא ואיך אמא שלו נראים, שאם הוא עשה את זה שיפסיק לשתוק, וביקש לתת לו נשיקה. אולג הוחזר לחדר החקירות שלו וציין שהוא שמח שהוא דיבר עם דמיאן והוא מקווה שעכשיו יספר את האמת. כמו כן ביקש שישימו לב שדמיאן עשה בעבר ניסיון אובדני, והוא עלול לנסות להתאבד.
ב- 8.11.09 אמר שצפה בטלוויזיה וראה שנמצא דם בזירה שאינו שייך לקורבנות. הוא ביקש שישחררו אותו ואת אשתו וציין שהוא נמצא בהלם מכך שבנו מעורב באירוע. לדבריו הוא שמע אודות שמו של הנאשם "דמיאן" לראשונה במשטרה, שכן הוא מכיר אותו כדימה או דימיטרי.
כאשר הגיע אולג למסור עדות בפני השופטים, הדברים שמסר בהודעותיו לחוקרים לפני כן שונו ללא היכר. עקב הסתירות בין עדותו של אולג לבין מה שצוטט מתוך הודעתו, ביהמ"ש הכריז עליו כעד עוין ואיפשר לנציג הפרקליטות לחקור אותו בחקירה נגדית. וגם מול החקירה הנגדית המשיך להתכחש במידה מסוימת לדברים שאמר בחקירה. אולג הכחיש שהוא ונטליה חזרו לקחת את הסכין שזרקו בפח של בית פרטי מאחר ובעלת הבית ראתה אותם, ושבהמשך ניסו לחפור בור אבל סוג האדמה לא איפשר להם ולכן הם פנו לאתר בניה ושם זרקו את הסכין לתוך שירותים כימיים.
בתשובה לכך שאילן חואנטו מאתר הבנייה מצא סכין באותם שירותים לשם אמר שזרקו את הסכין, השיב אולג: "אני לא יודע. אני כל הנתונים האלה יתכן שאמרתי אותם, אני אמרתי לכם באיזה מצב אני הייתי".
"אני לא זוכר לפי הזמנים, אבל אני זוכר שהם הגיעו שלושתם, בכו, אני מיד שאלתי מה קרה, הם סיפרו שכך וכך קרה... השתגעו איך דבר כזה קורה. וזהו, הבנות הלכו לישון בחדר השינה שלהם ונטליה הלכה לחדר שלה".
באשר לחקירתו במשטרה אישר אולג שהחוקרים ייעצו לו לספר את האמת, לאחר שנטליה מסרה גרסה לפיה הוא סייע לה לזרוק את החפצים של הנאשם.
גם אימו של דמיאן, אולגה קרליק, נלקחה לחקירה יום לאחר מעצרם של דמיאן ונטליה במצרים, ביום שישי ה- 23.10. בפתח עדותה לחוקרים אמרה אולגה שעל הרצח היא שמעה בדרכה לעבודה , ביום שבת בבוקר. היו פקקים וחסימת דרכים והם הבינו שקרה משהו. כאשר בעל העסק הגיע לעבודה- אמר שהוא שמע שהרגו מישהו מהפרמייר. היא התקשרה הביתה ואולג אמר לה שנטליה כבר יצאה.
לדבריה היא לא מכירה את בני משפחת אושרנקו אבל ראתה את אדוארד, ובעבר ראתה את יאנה ולודמילה, מהחנות שבה עבדו.
בהמשך, אמרה אולגה כי ביום שישי, היום שקדם לרצח, כאשר יצאה לעבודתה בשעה 13:00 לערך- כולם היו בבית. בשעה 03:00 לערך חזרה הביתה. וכך אמרה: "בעלי ישן. אנסטסיה ונטליה היו במסעדה, אנסטסיה ביום הולדת ונטליה בעבודה. כשאני חזרתי הביתה בשעה שלוש ראיתי אותם ישנים- בעלי ישן לידי והבן אצלו בחדר". כלומר, לדבריה- דמיאן בכלל היה בבית, וישן. שוב, גם אולגה, בדומה לאולג באותו יום בדיוק שמסר את הודעתו הראשונית לחוקרים- מציגה תמונה של דמיאן שישן בחדרו. אליבי. החוקרים באותה העת כבר יודעים שהדנ"א שנמצא בזירת הרצח תואם לדנ"א של דמיאן. אבל- בואו לא נשכח- הוריו של דמיאן לא יודעים את זה.
ושוב, בדומה למקרה עם אולג, לאחר מספר ימים הגרסא של אולגה השתנתה מעט: ביום שבת, בשעה 03:00 בערך, כאשר שבה מעבודתה, אולג שכב במיטה והיא ראתה שנעלי הספורט של דמיאן נמצאות ליד הדלת, שהיתה פתוחה מעט. היא שאלה את אולג איפה בנם- והוא השיב שהוא לא יודע. אולגה נשאלה מדוע היא ציינה בהודעתה הקודמת שראתה את הנאשם ישן כששבה מהעבודה בלילה, בליל הרצח, והיא השיבה: "אני אמרתי שראיתי את הנעליים ואת החדר סגור וחשבתי שהוא ישן.. אני לא נכנסתי לחדר שלו". היא נשאלה שוב, האם היא ראתה את הנאשם ביום שבת בבוקר, כאשר התארגנה לצאת לעבודה, והפעם היא השיבה בשלילה וטענה שהיא לא זוכרת. לדבריה הפעם האחרונה שבה ראתה את הנאשם היתה לאחר שהם חזרו מהלוויה "נטשה בכתה ודימה היה כמו המום"."כולם היו עצבניים בגלל הרצח".
לדבריה היא לא קישרה את הנסיעה לרצח אלא חשבה שלנאשם אין עבודה, אז הם נסעו לאילת. החוקר לא ויתר, הוא הטיח בה כי היא חשדה, כבר אז במעורבות בנה. ולכך השיב: "אני שאלתי את בעלי מה אתה חושב- דימה עשה את זה, ובעלי ענה שאינו יודע אבל גם אני חושד כי הם נסעו בפתאומיות... גם נסטייה שאלה אותי אם אבא יכול לעשות את זה ועניתי לה שהוא לא חיה.. היו לי הרגשות, היה לי כבד על הלב.. לכל אמא יש הרגשות וחושים". היא לא שאלה את דמיאן ישירות לדבר מעורבותו ברצח כי "היו לנו יחסים שלפעמים היינו חודשים לא מדברים".
ביום 2.11.09 נאמר לה שדמיאן מסר הודעה במשטרה, הודה ברצח ואף שחזר את המעשה, והיא הגיבה "... שהם נסעו התחלתי לחשוד, רק חשדתי.." החוקר טען מולה שהיא ידעה על הרצח כבר בשבת, ושבשיחה שלה עם בני המשפחה היא אמרה שעליהם לברוח לרוסיה ומנעה ממריה (אחותה של נטליה) לגשת למשטרה. היא הכחישה שעשתה משהו מהסוג הזה.
לדברי אולגה היא לא ראתה את דמיאן פצוע, ובתגובה לדברי החוקר כי עולה מחומר החקירה שהיא ובעלה רכשו עבורו חומר לריפוי פצעים, הגיבה כי חשבה שהוא נחתך באצבע ושאולג אמר לה שצריך ללכת לקנות.
בסוף עדותה לחוקרי המשטרה תארה אולגה את דמיאן כאדם אגרסיבי שמקנא לאשתו. היא טענה שלא ידעה שבנה מעורב ברצח, גם אם חשדה בכך, ולא סייעה להעלים פריטים או חפצים ששימשו לרצח.
בבית המשפט, אולגה תיארה את המפגש שלה עם דמיאן בחדר החקירות, במילים האלו: "אני לא זוכרת מה אמרתי. אמרו לי 'את תשבי כל החיים בכלא ואת תרקבי בכלא' ... כאשר אני ישבתי בתא מבודד באו ואמרו לי שהבן שלי הודה בכל.... כאשר הביאו אותי לתשאול באותו היום ואמרו לי שהוא הודה, הביאו אותו ממש לדקה ואני אמרתי לו- 'דימה למה עשית את זה?' הוא אמר 'אמא לא צריך לעשות כאן קרקס'. ... אני אמרתי- דימוצ'קה למה עשית את זה.
אבל למה אני אמרתי לו ככה? כיוון שבתא אמרו לי שהוא הודה בהכל".
ועכשיו אנחנו מגיעים אל עדותה של אנסטסיה- בתם של דמיאן ונטליה. נכדתם של אולג ואולגה.
 |
| אנסטסיה קרליק. צילום: אבי מועלם ל- ynet |
צעירה, שחגגה בערב שקדם לרצח יום הולדת במסעדה בבעלות אדוארד, המנוהלת על ידי בני משפחת אושרנקו. בלילה אחד נורא כל עולמה התהפך: לא רק שהוריה נעצרו, אלא גם היא עצמה וגם סבה וסבתה.
אנסטסיה היא מי שעוגת יום ההולדת שלה הוכנה על ידי יאנה אושרנקו, חברתה הטובה- שהפכה לניצולה היחידה של משפחת אושרנקו.
בפתח העדות אנסטסיה תיארה את מהלך האירועים ביום הולדתה ביום שישי: "הלכתי ליום הולדת וזהו, חגגתי אותה....נסעתי לפרימייר בשעה שמונה ומשהו". בהמשך, היא נסעה עם מריה למועדון ואז חזרו לפרמייר, וביחד עם אמה חזרו הביתה. בסביבות השעה 05:00- 04:30, היא הלכה לישון וכשהתעוררה היא ראתה את אמה בדירה, אך לא את אביה. היא ראתה את סבה ואמה יוצאים מהבית עם שקית מפתחות וסבה אמר לה לשכוח מזה.
בהמשך העדות, סיפרה על הסכסוך שהיה בין אביה לבין משפחת אושרנקו- כאשר באחד הימים דימיטרי כינס את העובדים של הפרימייר, אמר להם שדמיאן גנב דברים מהעבודה, ופיטר אותו. הדבר פגע בו.
באשר להתכתבויות איתם, אמרה: "הבנתי שצריך לכתוב להם לא ברור כי חשבתי שאם המשטרה תחפש- אז שזה יהיה לא ברור, אז צריך לכתוב מילים לא ברורות שרק אבא יבין. והם שאלו מה קורה ואם רואים משהו בחדשות ואם מצאו משהו המשטרה, ובחדשות אמרו שמצאו דם שלא שייך למשפחת אושרנקו וכתבנו להם את זה, זה היה ביום שלישי. ביום רביעי חשבתי שמישהו בחוץ כל הזמן יושב ומסתכל ליד הבית ורושם כל רכב שעובר, וישב אולי שלוש שעות וכשהוא הלך מישהו אחר החליף אותו, ואמרתי את זה לסבא שלי. סבא שלי אמר לי להודיע להם שנראה שזה משטרה פה ושנגיד להם לברוח" ... ביום חמישי אמא כתבה לי שהיא עוד תחזור והם אמרו לי ללכת ביום ראשון למשרד הפנים לעשות דרכון ושאלו אותי אם יש לי כסף בחשבון הבנק שלי ואמרו לי לא לבזבז את הכסף ושאם אין צורך אז לא לצאת מהבית... אבא שלי כתב באנגלית שהוא אוהב אותי וסליחה ואמא שלי כתבה ברוסית אנחנו תמיד איתך ושאלוהים ישמור עלייך ואז בכיתי, פחדתי שיתפסו את אמא או את אבא אבל יותר פחדתי על אמא כי ידעתי שהיא לא עשתה כלום והיא רק נסעה עם אבא כי אוהבת אותו ...".
אנסטסיה מסרה בחקירתה הראשית כי לפני שיצאה למסיבת יום ההולדת שלה אביה נכנס לחדרה, חיבק אותה , נישק אותה, ואמר לה סליחה על כל מה שקרה ועל כל מה שיקרה. בדרך כאשר נסעה עם מריה היא חשבה על שנאמר לה ע"י אביה והיא אמרה לה- שהיום יקרה משהו.
בסוף חקירתה הראשית אישרה שהיו לה אופניים ומאז שחזרה מיום ההולדת שלה, האופניים לא היו בסלון. לדבריה "כשהלכתי הם היו ועמדו, כשחזרתי הם לא היו שם", וכן " ... הם אף פעם לא היו במחסן הם כל הזמן היו בבית על יד החלון". לאן הם נעלמו?
עוד סיפרה שביום שבת, בשעה 09:00, אמה העירה אותה, מאחר והיא אמורה הייתה לעבוד. כשהן הגיעו לפרמייר ושמעו על שארע, הן פרצו בבכי ולאחר מכן הן נלקחו לחקירת המשטרה.
יאנה אושרנקו, ביתם של אדוארד ולודמילה ואחותו של דימיטרי, איבדה את כל משפחתה בלילה ההוא. בצהרי יום שבת, ממש כמה שעות לאחר שנודע על הרצח, נגבתה ממנה עדות על ידי החוקרים. באשר לאירוע סיפרה שאביה פתח את המסעדה ביום ו' בשעה 11:00. כשהיא הגיעה לשם בשעה 17:00 הוא כבר לא היה שם, ושב למסעדה ב- 19:00. בשעה 20:30-21:00 הגיעה גם טטיאנה. באשר לאחיה, היא לא יודעת מתי נכנס למסעדה, אך היא הבחינה בו לראשונה רק כאשר ביקשה לצאת מהמסעדה, בשעה 04:00. האירועים התנהלו כרגיל, ללא בעיות מיוחדות, ולא היה ויכוח או מריבה בין בני המשפחה באותו ערב.
באשר למצב הכלכלי שלהם אמרה: "אבא תמיד שמר שלא ניכנס למינוס. אני מניחה שלאבא היה כסף". לבני משפחתה הקרובים לא היו בעיות עם המשטרה. להם חובות כספיים.
לדברי יאנה, הקשר של אביה ואחיה "סביר ונורמאלי". בזמן שהם היו במסעדה, בבית נשארו אמה והילדים של אחיה. יש מפתח לבני המשפחה שהתגוררו בבית- הוריה, אחיה ואשתו וכן לה ובפעם האחרונה היתה אצלם בדירה ביום חמישי בשעה 14:00.
לקראת שעות הערב בשבת ה- 17.10, החוקרים כבר ניסו יותר לגשש אצלה: מה יכול היה להיות המניע למעשה? ומי יכול להיות חשוד? יאנה סיפרה שלא ידוע לה האם אביה שילם בעבר או משלם "פרוטקשיין" או אם הייתה דרישה כזו ולא ידוע לה אם למי מהוריה היה רומן. באשר לאחיה השיבה "יכול להיות אבל אני לא בטוחה. בתקופה שטניה הייתה בהריון מישהי באינטרנט היתה כותבת לה מיילים או התכתבות אחרת ומספרת לה שאחי היה הולך עם נשים אחרות."
ובתשובה לשאלה האם העסקים הלכו טוב בזמן האחרון השיבה "לא טוב. כמכלול... זה נוח לכולם שאין שם הרבה עבודה כי גם אמא (לודמילה) , שהיא היחידה שמתעסקת עם העסק הזה, וזה נוח לה, התעייפה כבר", וכן "המסעדה עבדה בהתחלה חזק. אח"כ היו הרבה הוצאות.. בתקופה האחרונה היו הרבה מפוטרים וממש הרגשנו את הנפילה..".
יומיים לאחר הרצח, ב- 19.10, נשאלה על מפוטרים שכדאי לשים עליהם דגש בחקירה, ויאנה מסרה את שמו של הטבח איגור וכן את שמו של דמיאן: "הוא עבד בצורה יוצאת דופן, אחד הטובים.. וגילינו פעם אני ראיתי אותו במצלמה לוקח בקבוק וודקה ושתייה מהמקרר. לא מיד, אבל אחרי תקופה, אדיק התעמת איתו ופיטר אותו. אבא סלח לו... ושקל להחזיר אותו לעבודה אבל זה לא היה עובר אצל דימה".
העדות האחרונה מתוך בני המשפחה היא זו של מריה- אחותה של נטליה.
|
| מריה אילניק. צילום: חדשות ערוץ 2 |
לדבריה, ביום 16.10.09 היא יצאה עם נסטיה לחגוג לה יום הולדת בפרמייר בשעה 20:45 לערך. בבית היו דמיאן ואביו אולג, בשעה 02:00 בערך הן עזבו את המסעדה ומשם הן נסעו לבלות במועדון. בשעה 04:00 הן חזרו לפרמייר ואז חזרו עם נטליה, שסיימה לעבוד. כשהגיעו הביתה אולג ואולגה היו בבית ובאשר לדמיאן? היא לא יודעת מכיוון שדלת חדרו הייתה סגורה והיא לא הבחינה האם רכבו נמצא.
יומיים לאחר מכן מריה נחקרה שוב- בפתח החקירה החוקרים אמרו לה שעולה מחומר החקירה שהיא יודעת מי הרוצחים והיא אף סייעה להם לברוח, ומריה הגיבה: "אני לא יודעת בוודאות מי רצח, אני יכולה לחשוד שזה דימה. בלילה ביום שישי לפני הרצח אנסטסיה סיפרה לי שאבא שלה עצוב, שעובר עליו משהו ונראה בדיכאון והסתגר בחדר, שתה וודקה ובא אליה ואמר לה שהוא אוהב אותה ומצטער על הכל ושהיא תגיד לנטליה שהוא אוהב אותה. נאסטיה לא סיפרה לאמא שלה, היא שתקה, לא רצתה להבהיל אותה או להכניס אותה ללחץ…"
בתשובה לשאלה מדוע היא חושדת שדמיאן הוא הרוצח, השיבה: "הוא אדם מאוד אכזרי, קר, רע, אף פעם לא אהבתי אותו , הוא היה מרביץ לאנסטסיה , סוגר אותה. לפני חודש בערך סיפרה לי נטליה שהיא רבה מאוד חזק עם דימה, בגלל שיחת טלפון שהוא קיבל ממספר חסוי ואמרו לו שנטליה מנהלת רומן עם אחד מהבעלים של המסעדה. (...) דימה היה ביחסים רעים עם משפחת אושרנקו, הוא לא אהב אותם... גם אנסטסיה אמרה לי שהיא מרגישה שזה הוא שרצח. היא גם אמרה שנעלמו זוג נעלי ספורט מהבית, נעליים של דימה... ביום של ההלוויה או למחרת דימה ונטליה אמרו שהם נוסעים לסידורים.. הם לא היו בבית שלושה ימים".
מריה גם שופכת אור על כיצד בכלל לדמיאן היה מפתח לדירתם של בני משפחת אושרנקו: ביום הולדתה של נטליה, היא התבקשה לצאת ולהעביר לדימה מעטפה, שאת תוכנה היא לא ראתה: "דימה פתח לידי את המעטפה וראיתי בפנים צרור מפתחות... לאחר מס' דקות ירדתי אחרי שקיבלתי שיחה ממנו והחזרתי לנטליה. לאחר כמה ימים כאשר ישבנו בבית של יאנה זיהיתי את אותו צרור שנתתי לדימה, בבית של יאנה .. סיפרתי על כך לאנסטסיה והיא אמרה שהוא שוב זומם משהו, אני חשבתי שהוא, דימה, מתכוון לפרוץ.. נטליה אמרה לי אחרי שהחזרתי את המפתח מדימה שקט ולא דיברתי איתה יותר על זה.. הבנתי שדימה רוצה לפרוץ כנראה... אני לא יודעת למה, אבל אני בטוחה שהוא הרוצח.. פחדנו שהוא יפגע בנו על כל מה שאנחנו יודעות...אני חושבת שגם ברוסיה הוא, דימה, היה מעורב במקרה של רצח. מצאתי ארגז ברוסיה בדירה של דימה ונטליה שהיו שם קלטות שמע של צעקות של אנשים כאילו הם עוברים עינויים.. היה לו נשק שוקר חשמלי, עד היום באים אנשים שדורשים כסף וכל מיני מסמכים... בבוקר של הרצח א.ק. אמרה לי שדימה חזר הביתה כאשר הוא מלא בדם והיד שלו חבושה, אמרה שסבא אמר לה את זה לאחר הלוויה, א.ק. ראתה רק את החתך ברגל... אני לא ראיתי את החתכים של דימה... כאשר דימה ונטליה עזבו את הבית הם לקחו איתם שקית זבל שחורה ניילון, היא לא היתה מלאה... מה שבטוח- זה לא היה זבל".
מריה הדגישה כי בליל הרצח נטליה בוודאות לא היתה עם דימה בדירה משום שהיתה כל העת במועדון, אך היא לא שוללת אפשרות שסייעה לו טלפונית.
"בלוויה הוא לא דיבר עם אנשים, בא ונעלם, אני ואנסטסיה בחנו אותו איך הוא מתנהג, הוא היה מרוחק, רצה ללכת משם כל הזמן". לאחר ההלוויה נטליה ודמיאן נסעו בסביבות השעה 23:00 ולמחרת דמיאן שלח למריה מסרון ובו ביקש ממנה להגיע לאינטרנט, שם הם התכתבו, הוא התעניין מה קורה ומה חדש בפרשה, נטליה ביקשה ממנה למסור לאנסטסיה שהיא אוהבת אותה ושהיא הדבר הכי יקר לה בעולם, וכמו כן ביקשה שתמסור שהם ברוסיה, אם תשאל למיקומם.
בסוף חקירתה אמרה מריה כי לאחר האירוע אולגה ישבה איתה ועם אנסטסיה בחדר ואמרה להן שצריך לברוח. היא הסבירה שאם יתגלה שדמיאן הוא הרוצח, יאנה לא תסלח וירצחו את כל המשפחה שלהם ומאז היא כל הזמן אומרת ש"צריך לברוח".
ביום 25.10.09, לפני חצות, התבקש רס"ר דביר ללוות למעצר את מריה. במהלך הליווי היא אמרה לו שלא סיפרה הכל בקשר לנאשם. מריה סיפרה שבת משפחתה ציינה בפניה בעבר שדמיאן היה רוצח שכיר. כמו כן נודע לה שאנסטסיה, בתקופות שהיתה קרובה לאביה, דיברה איתו על כך והוא סיפר לה את קורות חייו, שהיה רוצח שכיר בסנט פטרסבורג וכן הציג בפניה כתבות באינטרנט על חיסולים שביצע. הוא סיפר לה שהיה יושב שעות בפחי אשפה או בשיחים כשהמתין ליעד החיסול- וכיצד היה מחסל אותם. עוד לפי מריה, הוא ריצה מאסר בערב הסעודית בגין עבירות שביצע שם. וכן, דמיאן קרליק מבוקש גם ברוסיה בגין עבירות שביצע- גניבות רכב/מעשי שוד.
אם כן, העדויות מציירות תמונה עגומה למדי: ריחוק בין דמיאן להוריו. חובות. הימורים. האם אכן היה רוצח שכיר? לא ברור, אבל הוא מדבר על כך עם ביתו ומספר לה על רציחות שכביכול ביצע. אלימות כלפיי אנסטסיה. קנאה ורכושנות כלפי נטליה. ניכור מול ההורים. לא חגים, לא שבתות. למרות שגרים יחד. המצרכים המופרדים במקרר. הקור, הריחוק.
ההשפלה שחש מהפיטורים שנעשו בפומבי. החשד שנטליה שוכבת עם אדוארד, שפיטר אותו.
הניגוד הזה בין לפני לאחרי: רק כאשר הוא חשוד ברצח, הוריו פונים אליו בכינוי חיבה… "דימוצ'קה, למה עשית את זה?". כשנטליה מבקשת מאביו של דמיאן לעזור לה להיפטר מהראיות, הוא עוזר.
ההבנה שכל בני משפחתו של דמיאן, לפי העדויות, חשדו שהוא עשה את זה. כולל ביתו.
האם אכן דמיאן קרליק אחראי לרצח של ששת בני משפחת אושרנקו? או שמא, יש הסבר אחר לכל זה...?